1.
|
מתנגדי הקואליציה מוציאים דיבת הארץ רעה
|
|
|
|
הפגנות נגד הרפורמות [צילום: אריק מרמור/פלאש 90]
|
|
ייאמר כאן: אין באמור ברשימה זו כדי להצדיק את כל הרפורמות המשפטיות המתוכננות מצד הקואליציה, בנוסח שהוצעו. וודאי שאין צידוק לחוק שיעניק לקואליציה רוב קבוע ואוטומטי בוועדה לבחירת שופטים (שהרי עם רוב שכזה אין כלל צורך בוועדה ובנציגים נוספים כקישוט...); ואין גם מקום לחייב הרכב מלא של שופטי בית המשפט העליון כדי לדון בעתירה לפסילת חוק (גם מבחינה מעשית, לא נכון לשחק לידיהם של עותרים פופוליסטיים שיטרטרו את המערכת המשפטית ויעסיקו הרכבים כל-כך גדולים) - די בהרכב של תשעה או 11 שופטים וברוב של שני שלישים כדי לפסול חוק. על המובילים של הצעות החוק, ובמיוחד שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט ח"כ שמחה רוטמן, לפעול מחד-גיסא בנחישות כדי לקדם חקיקה שבה הם מאמינים, אך מאידך-גיסא להיות קשובים לביקורת ולהיות זהירים מפני נזקי התבהלה שיוצרים מתנגדי ה ממשלה. "אל תהיה צודק, תהיה חכם" - אימרה זו צריכה להדריך עתה גם את מובילי הרפורמות, במיוחד בתקופה שלה אנו עדים: חלק ממתנגדי הממשלה מבצעים פעולות חריגות ואסורות גם בארץ וגם בחו"ל בניסיון להפילה גם במחיר הוצאת דיבת הארץ רעה ותוך גרימת נזקים עצומים שעלולים להיות בלתי הפיכים לכלכלת ישראל, לבטחונה וליחסי החוץ שלה. חובת הממשלה היא לקחת הכל בחשבון, לטובת המדינה. האחריות עליה. ובאופן מעשי: אין שום חובה, וגם לא ניתן, להשיג הכל במושב החורף הנוכחי של הכנסת; ניתן בהחלט לדחות חלק מהרפורמות לדיונים במושב הבא של הכנסת. בינתיים כדאי לפעול כדי לשכנע את הציבור הרחב בכללותו בצורך לבצע רפורמות משפטיות ואחרות. לוין ורוטמן מבינים זאת היטב. טוב יעשו אם יפעלו ברוח זו, עם או בלי גיבוי של נתניהו - שמעורבותו האפשרית מוגבלת בגלל החלטה מטורללת של היועמ"שית גלי בהרב-מיארה.
|
2.
|
המבנה המוצע בוועדה לבחירת שופטים
|
|
|
|
לוין, נתניהו. דוחפים לרפורמות [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
המצב הקיים - על-פי החוק הקיים, בוועדה לבחירת שופטים מכהנים תשעה חברים, בהם: שלושה מנציגי הקואליציה (שני שרים וחבר כנסת) ושלושה משופטי בית המשפט העליון ובראשם נשיאת בית המשפט העליון. שלושת החברים הנוספים: נציג האופוזיציה ושני נציגי לשכת עורכי הדין. על-פי החוק הקיים, שופט לעליון יתמנה ברוב של שבעה קולות. היינו: לשני הצדדים זכות וטו בעת מינוי שופט בית המשפט עליון. יתר המנויים ברוב רגיל. מתווה הרצוג - הנשיא מציג 'מתווה פשרה' - לגישתו, אך בפועל הוא מתעתע בציבור הרחב. ובמילים מדויקות יותר: משקר לציבור. שכן המתווה שמציע הרצוג, בשם עצמו, עלול להחמיר את המצב הקיים ולחזק עוד יותר את יכולתה של המערכת המשפטית לבצר את שיטת המינויים המפוקפקת הנהוגה כיום. נפרט להלן: לפי המתווה, לקואליציה יהיו ארבעה חברים (שר המשפטים, שני שרים נוספים וחבר כנסת); לבית המשפט העליון יהיו שלושה נציגים (נשיא ושני שופטים); לאופוזיציה שני חברי כנסת; ושני משפטנים שישמשו כנציגי ציבור וימונו בהסכמה בין שר המשפטים לנשיא בית המשפט העליון. סה"כ 11 חברים בוועדה. בחירת שופטים לכל הערכאות מחייבת שבעה קולות מתוך 11. לכאורה, מבנה הוגן. לשום צד אין רוב אוטומטי שמובטח. אלא שזה רק לכאורה, למראית עין. משחק הכסאות של הרצוג מתברר בהמשך, שכן בפועל, לפי הצעתו, כוחם של השופטים יגבר. הם יקבלו זכות וטו משולשת: - בניגוד לדרישת שר המשפטים יריב לוין, על-פי מתווה הרצוג - לקואליציה/לממשלה לא תהא כלל עדיפות: נציגיה הקבועים יהיו ארבעה; ואילו המערכת המשפטית תיהנה בפועל מחמישה קולות בטוחים - שלושת נציגיה ושני קולות מהאופוזיציה. משמעות הדבר: זכות הווטו ההדדית תבוטל, ואילו לנציגי בית המשפט העליון תינתן זכות וטו מובנית - שכן העליון מקבל בשגרה את תמיכת האופוזיציה המתנגדת כמעט לכל צעד של הקואליציה;
- בניגוד לדרישת שר המשפטים יריב לוין, על-פי מתווה הרצוג - מינוי שופטים ליתר הערכאות (שלום, מחוזי, בית דין לעבודה) שיחייב רוב של שבעה קולות מתוך 11, יותנה בכך שאחד מהם הוא שופט מכהן של בית המשפט העליון. משמעות הדבר: זכות וטו לשופטים;
- בניגוד להצעת החוק של הקואליציה, המבקשת להציג מועמדים טובים ובכירים ממגזרים שונים, הצעת הרצוג קובעת כי "הוועדה תהיה רשאית למנות אדם לתפקיד שפיטה ביתר ערכאות השיפוט רק אם עבר בהצלחה קורס הכנה לשפיטה". חריג לכך: 11 קולות חברי הוועדה. נזכור נא: אין כמעט פרופסור למשפטים מן האקדמיה שיסכים לעבור 'קורס שפיטה'. משמעות הדבר: מאחר שמערכת השיפוט היא זו שמעבירה 'קורס שפיטה', ניתנת בפועל זכות וטו למערכת זו על מינוי שופטים לערכאות השונות;
- בניגוד להצעת החוק של הקואליציה, המבקשת לפעול להדחת שופטים בלתי ראויים, ולצערנו במערכת המשפטית עשרות שופטים שעבר זמנם, מציע מתווה הנשיא: "הדחת שופטים תהיה ברוב של תשעה מתוך אחד-עשר, בהם נשיא בית המשפט העליון". משמעות הדבר: זכות וטו לנשיא בית המשפט העליון, שיוכל למנוע הדחת שופט או לחלופין - לסגור עמו יציאה מוקדמת לגמלאות ולטאטא מידע נפיץ ורגיש, הרחק מעין הציבור;
- בניגוד להצעת הקואליציה, במתווה הרצוג נקבע: "מספר השופטים בבית המשפט העליון יעמוד על הנהוג היום...", היינו: 15 שופטים. משמעות הדבר: תישלל זכות הקואליציה/הממשלה למנות שופטים נוספים לבית המשפט העליון, דבר הנדרש כיום מכוח אחריותה של הממשלה להקל על העומסים העצומים בבית המשפט העליון. שופטי בית המשפט העליון מתנגדים לקליטת שופטים נוספים כדי לשמר לעצמם את מעמדם האליטיסטי, וזאת גם במחיר פגיעה בציבור בעלי הדין ועיכוב של חודשים ולעיתים שנים בשמיעת בעלי דין ובמתן פסקי דין.
|
3.
|
התנגדות סדרתית לרפורמות
|
|
|
|
תאודור אור. סירב לכבד כללי האתיקה שקבע שמגר [צילום: לע"מ]
|
|
הרפורמה המשפטית המוצעת אינה הראשונה שלה מתנגדים גבירי בית המשפט העליון לדורותיהם. בדרך-כלל הם משמיעים את אותם טיעונים מטעים על סיכון עצמאות המערכת המשפטית, ומאשימים את מבקשי התיקון/הרפורמות בכוונה לפגוע במערכת המשפטית: - השופטים התנגדו בזמנו לקביעת תבחינים למינוי שופטים, וכן לפרסום מוקדם של המועמדים לכהונת שפיטה כדי שניתן יהא להגיש התנגדות למועמד מסוים. התנגדותם נבעה מרצונם לפעול בחדרי-חדרים ולקבוע עובדות עליהן נתקשה לערער. בעקבות עתירת הח"מ, בעניינים אלה, בין היתר, נאלצה הוועדה לבחירת שופטים, ובראשה שר המשפטים דוד ליבאי ונשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר, לאפשר את שנדרש: נקבעו תבחינים למינוי שופטים וזכות של 30 ימים להשיג על מועמדות. בתשובתם לעתירה הוצגו החלטות המקבלות דרישות אלה ולכן העתירה התייתרה;
- השופטים התנגדו בנוסף לקביעת כללי אתיקה מחייבים. השופט תאודור אור (וכמוהו שופטים אחרים) סירב לדרישתי לפסול עצמו מלשבת בדין בערעור שהגיש אלי הורביץ', למרות שחברו האישי עו"ד פיני רובין צורף לייצוג בתיק, בכוונת מכוון, מיד לאחר צירופו של תאודור אור כשופט בערעור זה. בעקבות עתירה שהגשתי נקבע בפסק דין שכללי האתיקה שקבע הנשיא מאיר שמגר אומנם אינם מחייבים, אך יש לכבדם נוכח תפקידו של שמגר כנשיא בית המשפט העליון וכמי שעומד בראש המערכת המשפטית. אלא שתאודור אור לא כיבד את תוצאת פסק הדין ולכן מאבקי הואץ. למאבק הצטרף בזמנו גם שר המשפטים מאיר שטרית, שהגיש הצעת חוק שבמידה לא מבוטלת נכפתה על השופטים;
- השופטים התנגדו גם לביקורת חיצונית. רק לאחר מאבק ממושך של חברי כנסת, בהם מאיר שטרית ומיכאל איתן, קיבלה הכנסת הצעת חוק להקמת נציבות תלונות על שופטים (שאכן הוקמה, בתפקודה הלקוי נעסוק בהזדמנות אחרת).
|
4.
|
זכות וטו נוצלה לרעה ע"י ידי ברק וביניש
|
|
|
|
ברק, ביניש. חילופי נשיא [צילום: פלאש 90]
|
|
טוענים מתנגדי הרפורמה המוצעת על-ידי ה ממשלה, כי מינוי שופטים על-ידי רוב לפוליטיקאים בוועדה יוביל בהכרח להשחתת המערכת. נזכור נא: ממשלתו של נתניהו היא שמינתה את שי ניצן לפרקליט המדינה, את אביחי מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה, ואת רוני אלשיך למפכ"ל המשטרה. העובדות הן: אישים אלה לא שירתו את נתניהו ולא גוננו עליו. נהפוך הוא: הם שהובילו (יש האומרים: חתרו/תפרו) לחקירתו של נתניהו ולהגשת כתב אישום חמור נגדו. דוגמה נוספת וחשובה למופרכות הטענה שלעיל: השופט אלכס שטיין מונה בלחצה של שרת המשפטים דאז איילת שקד, בנימוק לנחיצות שופט שמרן לעליון. והנה, בעתירה נגד אריה דרעי הביע שטיין את העמדות הניציות ביותר לפסילת מינוי דרעי לשר בממשלתו של נתניהו. טוענים מתנגדי הרפורמה, כי יש לשמור על זכות וטו לשופטים כדי שיוכלו לסכל מינויים בלתי ראויים מצד הממשלה. אלא שהעבר מלמד אחרת: עד תיקון גדעון סער (2008) לא הייתה לשלושת השופטים בוועדה זכות וטו. שופטים לבית המשפט העליון מונו ברוב רגיל, לעיתים רבות הוצגו המועמדים מצד הממשלה בלבד. לית-מאן דפליג, מונו שופטים שהטביעו חותם עצום. נציג להלן חלק מזערי מהם: אגרנט שמעון (נשיא), אולשן יצחק (נשיא), אלון מנחם, בייסקי משה, בן פורת מרים, ברנזון צבי, ברק אהרן, גולדברג אליעזר, הלוי בנימין, ויתקון אלפרד, זוסמן יואל, זמורה משה, חלימה אברהם, חשין שניאור זלמן, כהן חיים הרמן, לוי אדמונד, לוין שלמה, לנדוי משה, מני אליהו, מצא אליהו, נאור מרים, נתניהו שושנה, עציוני משה, שטרסברג כהן, שמגר מאיר (נשיא). הנה-כי-כן: גם בהעדר זכות ווטו לשופטים, מונו שופטים טובים וראויים שהטביעו חותם אדיר בפסקי דין וביצירת הלכות פסוקות לטובת הציבור בישראל. נזכיר, כי נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק הוא שהשתמש בזכות וטו לרעת המערכת המשפטית, כשסיכל את מינוייה של הפרופסור רות גביזון ("יש לא אג'נדה") וכן את מינויה של הפרופסור נילי כהן (עקב התנגדותה האישית והנחרצת של דורית ביניש). נזכיר עוד, כי דורית ביניש היא שחתרה ופעלה באופן בלתי חוקי ומושחת ומופקר למינוי חמישה שופטים לבית המשפט העליון שעם או בלי קשר, במעשה או במחדל, סייעו בחילוץ בעלה עו"ד יחזקאל ביניש מכתב אישום חמור בעבירות מס. לכן, אין לראות בהצעת לוין לביטול זכות וטו לשופטים משום כפירה בעיקר וסיכון מעמדו של בית המשפט העליון. קל וחומר כאשר הממשלה בכלל ושר המשפטים בפרט יכולים להפעיל 'מנופים' אחרים ויעילים לא פחות אם ירצו לכפות רצונם, שכן הם אלה האמונים על הקצאת תקציבים ומשאבים מתאימים למערכת המשפט. הדעת נותנת, שאם ירצו מערכת משפטית חלשה, יוכלו לפעול, לדוגמה, לשם הפחתת השכר והפנסיות של השופטים. אלא שגם כאן, ניסיון העבר מלמד כי הממשלה נענתה לחלק ניכר מדרישות מערכת המשפט, ומי שהתנגד בפועל להקלת עומסים בבית המשפט העליון הם דווקא שופטי העליון, שדרשו להימנע מהגדלת מספר השופטים בבית המשפט העליון מאחר שרצו לשמר לעצמם את מעמדם כמורמים מעם - גם על-חשבון הציבור הרחב.
|
5.
|
האם יוכלו השופטים לשפוט בעתירות
|
|
|
|
חיות. נאמה נגד הרפורמות [צילום: שיר תורם, פלאש 90]
|
|
אחת הסוגיות המשפטיות הרגישות שתעמוד, קרוב לוודאי, לפתחנו, היא: האם כשירים שופטי בית המשפט העליון לדון במבול העתירות שיוגשו, אם אכן יתקבלו בקריאה ושלישית אותן רפורמות הנוגעות במישרין לסמכויותיהם ומעמדם של שופטי בית המשפט העליון - כולל הצעת החוק בנושא הוועדה לבחירת שופטים. נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות הבהירה היטב, בנאומה הידוע, את דבר התנגדותה הנחרצת. עמדתה גובשה בהתייעצות עם שופטי בית המשפט העליון. בנסיבות אלה, ספק רב אם כשירים שופטי בית המשפט העליון - נוכח כללי האתיקה האוסרים שיפוט תוך ניגוד עניינים, לדון בעתירות שיוגשו לבית המשפט העליון. הספק הוא ספק. אך התשובה ידועה: שופטי העליון רואים עצמם מורמים מעם ומבני אנוש 'רגילים'. לכן איש מהם לא יפסול עצמו, למרות החוק וכללי האתיקה.
|
|