מרתון לוס אנג׳לס התקיים ב-19 במרץ, 2023. כרגיל, הרחובות נסגרו לתנועה, ואני השכמתי קום והלכתי לאורך חלק מהמסלול שעובר בעיר בורלי הילס. ראשונים הם חסרי הגפיים הרוכבים (בשכיבה או בישיבה) על אופנים. אחריהם שתי הרצות המובילות ואחריהן חמשת הרצים המובילים.
נזכרתי במרתון של 2020, כשכבר ידענו שפרצה מגיפה בינלאומית, ובכל זאת הוחלט לקיים את המרתון. נזכרתי גם בכל אותם חוליגנים שפשטו על העיר בוורלי הילס, בזזו, גנבו, הרסו והציתו, כי "חיי שחורים נחשבים" (אבל חיי כל השאר לא שווים אפילו קליפת שום).
יחי ההבדל הקטן: מחד-גיסא, חברה צעירים בעיקר שחושבים שהכל מגיע להם, ולהם מותר הכל, להתפרע ולגנוב ולהכות ולרצוח, ומישהו אחר צריך לעבוד ולשרת אותם, את עצם קיומם. הם מאוד רגישים, ואם משהו קורה שלא לרוחם, הרי שצריך מיד צבא שלם של פסיכולוגים ומקומות בטוחים והרגעה, כי הם תמיד צודקים, והם תמיד מנצחים, והם לא יכולים (לפי הגדרה) לעשות דבר שאינו מעולה וטוב ויפה.
לעומתם, כל הרצים והמשתתפים במרתון, שהתכוננו חודשים ארוכים, וגופם עובר אימונים (ועינויים) לא קלים, והם מתמידים - מייל אחר מייל - והם לא מרימים ידיים, וגם אם חסרה להם רגל או שתיים, הם עדיין נוטלים חלק, ומשתתפים, ואנשים שבכלל לא מכירים אותם השכימו קום ועומדים בצדי הדרך ומריעים להם. הטוב והיפה מול הרע והמכוער. בארה"ב זה האחרון שולט כרגע ביד רמה, שלטון חסר מעצורים, ואנו תקווה שהראשון יחזור, כי עתיד כולנו תלוי בכך.
אין דובר למי שלא הגיע עדיין לשנה הנוכחית ולא משתמש בטלוויזיה חכמה או בטלפון שדרכו הכל נגיש, יש את הערוץ הישראלי, ערוץ בתשלום המביא בליל שידורים מהארץ - קצת מזה, קצת מזה. כאמור, מי שלא התקדם, צריך לשלם כל חודש. מאוד לא מומלץ לכל האחרים. במקרה נעצרתי כשכתבת ערוץ 13 בניו-יורק דיווחה על שתי ידיעות רועשות, ובשתיהן עוולות שאנחנו, ציבור הצרכנים, צריכים להתרעם עליהן.
הידיעה הראשונה היא שמזה שלושה חודשים אין דובר לתקשורת הזרה במשרד ראש הממשלה, וכך הכתבים הזרים בארץ צריכים להתמודד עם חוסר מידע, או לעיתים עם הודעות לתקשורת בעברית, וכידוע "עברית שפה קשה", והם אינם דוברי עברית!
אותה כתבת מדופלמת ודאי נושאת תעודת לשכת העיתונות הממשלתית, הנותנת לה גישה, בין השאר, לכל אירוע בארץ בהשתתפות ראשי המדינה. התעודה הונפקה על-ידי לע"ם במשרד ראש הממשלה, ומשם שולחים באופן קבוע מידע לתקשורת הזרה - באנגלית. אולי יש דובר, אולי אין דובר בין כל מאות האנשים המועסקים במשרד רוה"ם, אך יש לשכה שלמה ועשרות אנשים שזה תפקידם, והם בקשר קבוע, והם מספקים את הסחורה (מידע בזמן אמת), וניתן לפנות אליהם בכל שאלה ובכל בקשה.
כמה חבל שדוקא אשת תקשורת (צעירה או בלתי מנוסה ככל שתהיה - או אולי להפך) בחרה להשמיץ ולהפיץ דברים שאינם תואמי-מציאות. האם עשתה זאת בכוונה תחילה, או שמא היא באמת מודאגת מהקשיים הנערמים בפני חבריה, חברי התקשורת הזרה בארץ? עולם דימיוני, דאגה מזויפת, העיקר להשמיץ.
אותה שליחת ערוץ ישראלי לניו-יורק גם התרעמה על שר בכיר בישראל אשר מהלך ביקורו בארה"ב העז להעלות תמונה שלו עם שגריר ישראל בארה"ב במשרדו, ועל-ידי כך סיכן ממש את השגרירות ועובדיה. כל זאת למען מה? לפי כתבתנו בניו-יורק, בשביל האגו! אותו שר לא חיכה כי אם רץ במהירות שיא להעלות את התמונה. ניחא, זה ודאי לא היה מרתון, אולי תחרות 100 מ׳?
מעניין האם שר בכיר במדינת ישראל, המגיע לאזור השייך למדינת ישראל במדינה זרה, קרי המגיע למדינתו, משרדו וביתו, במקום בו עובדים נציגי המדינה האמורים לייצג את המדינה ולשרת את הממשלה, צריך לבקש את רשותו המפורשת של השגריר האם הוא מסכים שאותה תמונה תתפרסם. ואולי השגריר יסכים רק שהתמונה תופיע בעתון אחד ולא באחר? ואולי השגריר לא אוהב את התנהלות השר, והוא יחליט להתמרד? ואולי אפילו אם לא צריך לבקש רשות, הצלם ודאי עשה זאת ברשות, כי אחרת היו מעמידים אותו על מקומו, ולכן אין דברים בגו?
לי דווקא נראה שאין המדובר בשגריר, שאחיו נשיא המדינה, לא בפוליטיקה או בגישה קלוקלת, כי אם במגמתיות של שידור, כאילו מחפשים איך לתקוף את אותו שר ואת הממשלה הקיימת, ואם לא ניתן בכל דרך אחרת, אז בעזרת כל פרור.
סכנה לשגרירות ולעובדים בה בשל תמונה של השר עם השגריר? ממילא עובדי משרד החוץ שבתו ולא פעם בכדי להשוות שכרם לשכר עובדי המוסד. אלו האחרונים בהחלט מסכנים את חייהם. אלו הראשונים עוסקים ברכילות ובזוטות, והסכנה האמיתית היא מעודף כולסטרול וסוכרים בארועים החגיגיים בהם הם מבלים כמעט מדי יום.
אני נזכר בדיפלומט כאן בלוס אנג׳לס, שמילא תפקיד שמהלך העשורים כולם זלזלו בנושא התפקיד (ביחוד בתוך הקונסוליה עצמה), אך קרה שהבוס שלו לא היה, והוא מילא את תפקיד הקונכ"ל לחוף המערבי.
אותו דיפלומט התעלם באופן קבוע מהתקשורת הישראלית המקומית. היא לא הייתה חשובה עבורו. הקהילה בת כמה מאות אלפים כאילו לא הייתה קיימת. הוא לא כאן לשמור על קשר, לא צריך שיהיה לו אכפת מהקהילה, והוא מעל לריף-רף, אותם מאות אלפי ישראלים החיים בעיר המלאכים. הם לא צריכים לדעת מה עושה הקונסוליה. כי מי ומה הם? הקונסוליה תחת "ראש המשלחת" עשתה דברים כה חשובים, שפשוט לא היה צריך לדווח עליהם (למעט על לכלוך שהוא עצמו הזין לכתבים נבחרים בארץ, כי לכלוך מוכר, וקשר קבוע דורש השקעה).
למרות העמדה הקשוחה (אני ראש המשלחת, מי אתם בכלל), בחדרי חדרים הוא קרא מדי שבוע את העיתונים המקומיים (כן, אלו בעברית, בדיוק אלו שלא היה צורך לדווח להם על פעילות הקונסוליה), וכשנכתב משהו שלא מצא חן בעיניו, הוא החליט להחרים את הכותב ולהדירו מהקונוסליה, שכן זה משכנו הפרטי, והוא כל יכול, ואיך העז מי שהעז לכתוב משהו בלי לקבל את אישורו מראש.
אותו סגן קונכ"ל לא היה חכם במיוחד. בניגוד לשלמה המלך שידע שחצית תינוק לשנים (ביתור הגוף) בכדי שלשתי נשים הטוענות אימהות יהיה חלק אינה שיטה טובה, אותו דיפלומט ביטל תוכנית בת חמש שנים בה הגיעו נציגים נוצרים לקונסוליה מדי חודש לביסוס וחיזוק הקשרים ביננו לבינם, מלשון - "נסיעה לארץ בלי לעזוב את עיר המלאכים". מדוע הוא עשה זאת? בחוכמה שלא תסולא בפז: מישהו התלונן "מדוע דוקא הם"? אז החליט החכם באדם, לא הם ולא אף אחד. מדוע להתאמץ!
כאמור, בשתי הדוגמאות גם יחד, הוא נהנה מהתואר והכבוד והארועים והיציאה לארוחות, אך הוא לא היה מוכן להשקיע בעבודה של ממש ובביסוס ומיסוד קשרים, כי זו עבודה הדורשת מאמץ, והתוצאות אינן מיידיות כי אם ארוכות טווח. כך גם הטעם הרע שאותו דיפלומט השאיר בקרב רבים.
זווית ראיה אחרת לפני 15 שנים, ציפי לבני, שרת החוץ וממלאת-מקום ראש הממשלה (אולמרט) יצאה בתוכנית של "מיתוג ישראל". עשרות מיליונים הושקעו באותה תוכנית כמו גם כוח אדם ומאמצים ניכרים. הרעיון (שהתברר ככושל במאמצים למגר את השנאה שהלכה וגברה נגדנו) ויישומו כפרויקט לאומי גרם לקיבוע תודעתי: המחשבה שזו ורק זו הדרך, גרמה לזנוח כל ניסיון או צורך לחדש ולהסתכל במערכה מזווית ראיה אחרת.
בערך באותו זמן יצא משרד התיירות בשידור פרסומת כאן בארה"ב שעיקרה היה "שלום"! פריסת שלום מישראל. אנשים שלא קשורים לארץ, שאינם נוצרים אדוקים, שבכלל לא אכפת להם מישראל או מהיהודים, נדבקו באותו "ג׳ינגל" והיו מנופפים לי בידם ואומרים "שלום"! חיידק מדבק, כה אפקטיבי שפשוט עשה הרבה יותר במלחמת התודעה מאשר כל אותם עשרות המיליונים שהוציא משה"ח על "מיתוג ישראל".
אגב, אם מישהו רוצה לעשות מחקר קטן על מיתוג אפקטיבי, הסתכלו בתמונה הבאה: ספסל בתחנת אוטובוס, או ליד הטיילת בתל אביב עם המים ברקע, וקצת צבע אדום מרוח עליו. לא זה לא הפיגוע בדולפינריום או אחד מהפיגועים הנוראיים האחרים. בכדי להשלים את המיתוג, הוסיפו את המילים "ויוה פלשתין" (עדיף באדום) ומיד כולם ינהרו לראות ולדווח, ומיד נבין כולנו שהציונים-קולוניאליסטים-אימפריליסטים ודאי טבחו בערבים המסכנים, שזו אדמתם והם אפילו מנועים מלהגיע למים. אלו בתיהם, שישראל נישלה, אך הם עדיין מחזיקים במפתחות הבתים, ויבוא יום שתל אביב כולה תחזור לידי בעליה האמיתיים מידי הגוזלים והמנשלים, הציונים האיומים. תשוחרר אל-קודס, יוסר האיום מעל מסגדי אל-אקצה. זהו מיתוג לשמו!
אך לא את אויבינו רציתי לפאר, כי אם לציין לשבח דוקא את משרד התיירות ואת תשדיר השרות החדש מבית היוצר שם בירושלים.
מזה כמה שבועות בפריים טיים (שידורי טלוויזיה משמונה עד אחת עשרה בערב בימי שני עד שישי), בכל הסדרות המפורסמות ברשתות ABC, CBS, NBC (קרי 2, 4 ו-7) מופיע תשדיר שרות של "הפוך על הפוך".
בחור לבן ובחורה שחורה (בכל זאת אנחנו חיים ב-2023) - לא היא ולא הוא נראים או נשמעים ישראלים - מזמינים אותנו יחד איתם לישראל, שהיא "כמו כל מקום אחר בעולם": מצדה, ים המלח, ירושלים, האוכל בארץ והחופים (אפילו הגלישה באויר או השמש 300 ימים בשנה) - "בדיוק כמו לא בשום מקום אחר בעולם"!
כמו מנה אחרונה מעולה, התשדיר לא מספק אותי, ואני מזמין עוד אחת ועוד אחת, ואיני יודע שובע. התשדיר עושה את העבודה. ואפילו אם השחקנים אינם החיילת הישראלית על מדים עם נשק או החייל-הצנחן לאחר משימה עלומה, החיוך שנמרח על הפנים מבטיח שנזכור את הפרסומת, וההרגשה הטובה תלווה אותנו כל אימת ש"ישראל" תוזכר או תעלה.
זה מיתוג - ואולי כדאי להעביר את תקציב משה"ח בנידון למשרד התיירות? אלו האחרונים יודעים דבר או שניים בשיווק.
מעיר המלאכים לעיר האלוהים: ישראל היא ודאי לא דומה לאף מקום אחר בעולם. שימרו עליה כעל בבת עיניכם. יש לנו רק ישראל אחת, רק בית אחד, רק מקלט ומפלט אחד בציון-ירושלים, שם ולא בכל מקום אחר.
