עוד תוכנית ראיונות, פאנל נוסף, יושב אדם מן היישוב, מוקף בבני אדם מן היישוב, מסדיר נשימותיו, בורר מילותיו, משוחח עם הקול הפנימי, מביט משמאלו, מביט מימינו, עיניו פוגשות עיני אנשים הדומים לו, עוד רגע ויוכל להציג את דעתו, הרי לשם כך הוא הוזמן, מה גם שחופש הביטוי הוא לחם חוקו.
יושב אדם מן היישוב בנימוס מופלג, מקשיב לדברים המקוממים את כל ישותו, בוער בתוכו, סוער, קוצף, שוצף, גועש, גלים גלים חולפות המחשבות בראשו, עוד רגע קט יישא את דברו, מדכא זעמו, סוכר פיו, ממתין שתינתן לו האפשרות להביע את דעתו, להגיב, חופש הביטוי הוא לחם חוקו. וכשמגיע הרגע לו ייחל כל כך, עבורו הגיע, מיישר עניבתו, מותח מקטורנו, ומתחיל לנסות להוציא צירוף אותיות שיתלכדו לכדי מילה.
שערי הגהנום נפתחים ללא התראה מוקדמת, אש, גופרית וזעם קדוש ניתך עליו בצרורות, מכיוונים שונים. בליל הצרחות, ההקטנה, הפגיעה, הבריונות המילולית נוחתים על ראשו בשם חופש הביטוי. אותם עיניים של בני אדם כמותו אותם פגש אך לפני רגע, משנות צבען, מראן, עין לדיכוי צופיה, חופש הביטוי מסתתר מאימת חבורת הקטל מתחת לשולחן, מחפש מחסה מההתקפה הבריונית.
בחודשים האחרונים חיי חלק מהאזרחים היו לשדה רדיואקטיבי, שדות הקטל היו לדבר שבשגרה, מטבע לשון שגורה כמעט כמו מלחמת אחים, מרי אזרחי, סרבנות, קרבות רחוב ודם, הרבה דם. למרואיין שאינו מתיישר עם משמרות הדעה האחת והצודקת תמיד, עם המתנגדים לרפורמה המשפטית הנדרשת והחשובה, אין סיכוי לשרוד שיח הגיוני, ראוי ומכבד.
למרואיין המעז לחשוב אחרת מהדעה האחת הצודקת תמיד, אין סיכוי גם אם יגיע חבוש בקסדה, חגור בשכפ"ץ קרמי, ממוגן ירי מכל הכיוונים, באולפני התעמולה, אלו שבהן המגישות מזדהות עם "סיפורה של שפחה" ולובשות אדום, אולפנים בהם המגישים מאמינים שהעם כמה לשמוע את דעתם החשובה על המתרחש ברחובות הזעם, אולפנים אשר בחרו בהזדהות מוחלטת עם המתנגדים לרפורמה עד אשר החליטו להציב סמל המחאה באופן קבוע בקצה המסך, יסכרו את פיו, לא ייתנו לא להשמיע משפט שלם, יבהירו לו שחופש הביטוי אינו חל בעניינו.
שדות הקטל החדשים הם הבורות אותם כורים בשקדנות יתר חלק ממובילי המחאה המופקרים וחסרי האחריות, המובילים לפגיעה שיטתית בחוסן הלאומי בכל רבדי החברה הישראלית, החל ברובד הביטחוני, החברתי, הכלכלי, דרך הבאשת ריחה של מדינת ישראל בעולם, בהזמנת לחצים בינלאומיים, וכלה בפגיעה אנושה בחוסן הלאומי המחבר את השבטים המרכיבים את האומה הישראלית במדינתה היחידה, מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית.
המציאות, נכון לרגע כתיבת שורות כואבות ומפוכחות אלה, נמצאת באמצעיתו של המדרון התלול העלול חלילה להסתיים בתהום הפעורה לרגלנו, תהום שנוצרה אך ורק בשל הסירוב של חלק מהעם לקבל את תוצאות הבחירות הדמוקרטיות. שדות הקטל מתרבים, עשבים שוטים, קוצים, דרדרים צומחים בהם, ממלאים ערוגותיהם ארס ושנאה, פירוד ומחלוקת מאיימים לבתר את היחד, לנפצו לרסיסים.
אל מול שדות הקטל הצומחים ראוי להרבות בזריעה של שדות של אהבה, חיבורים, שילובים, הסכמות, לא בגלל הבריונות והאלימות המופקרת וחסרת האחריות של חלק ממובילי מחאה כי אם בגלל, שאנשים אחים אנחנו, לטוב ולמוטב.
