רוב גדול של אזרחי ישראל רוצה רפורמה במערכת המשפט. ואכן, צריך להיות אטום כדי לא להבחין שמערכת המשפט בישראל חולה וחייבת תיקון יסודי. ולא בגלל הנפוטיזם חסר הבושה. גם לא בגלל ניגודי העניינים והאכיפה הבררנית שמרסקים את האמון הציבורי, ולא בשל ההדלפות הפליליות שרומסות את חזקת החפות ואפילו לא כי שופטים משמשים חותמת גומי למעצרים לא מוצדקים ופוסלים חוקים בלי סמכות חוקית.
מערכת המשפט בישראל חייבת תיקון יסודי בגלל שלושה פגמים יסודיים. הראשון, מדובר במערכת כושלת ולא מתפקדת. תארו לעצמכם שאיימו עליכם ברצח והמשטרה שולחת ניידת אחרי שבועיים. דמיינו לעצמכם מערכת בריאות שבה התור לאמבולנס הוא יומיים, לרופא משפחה חודשיים, ולניתוח קיסרי שנה. צדק, כמו ביטחון אישי וכמו בריאות, הוא מוצר צריכה בסיסי בחברה מתוקנת. בהיעדר תחושת צדק, חברות מתפוררות ובהיעדר אמצעי מוסכם, לא אלים ליישוב סכסוכים, הדרך לאנרכיה ולאלימות קצרה.
אבל צדק חייב להיעשות בזמן סביר. משפט שלוקח שנים מתחילתו עד לסיומו אינו משפט צדק אלא עוולה מתמשכת. הליך משפטי שגורם לאדם חף מפשע לאבד את פרנסתו ואת רכושו אינו צודק ומצב שבו אדם נחשב אשם עד שהוכחה חפותו הפוך מצדק. בנוסף, העלות של הגנה משפטית בישראל היא מטורפת ורק אנשים בודדים מסוגלים לממן לעצמם הגנה כזו. אדם אמיד שמבקש להגן על חפותו ועל שמו הטוב ייאלץ למכור את רוב נכסיו ולוותר על כמה שנים מחייו וגם אז ספק אם יקבל משפט צדק ורוב הסיכויים שיאלץ לחתום על הסכם טיעון שבו הוא מודה בעבירות שלא עשה.
בישראל "טחנות הצדק" טוחנות לאט-לאט את האזרח ביחד עם הצדק. לאדם חף מפשע יש סיכוי יותר טוב לצאת בשלום ממחנה פליטים בעזה מאשר מבית משפט בישראל שבה כל בעל הון או ארגון עוין יכול לסתום את פיך על-ידי "תביעת השתקה". במציאות המשפטית האלימה של ישראל, כל "מילה לא במקום", ציוץ, סימון לייק או הבעת דעה לא מקובלת ברשתות חברתיות עלולים לגרור תביעה משפטית וחקירה במשטרה בעיקר אם אתה בצד הלא נכון פוליטית. ולא. המצב המזעזע הזה לא נובע מחוסר בשופטים או משאבים אלא אך ורק מניהול מערכתי כושל שמחייב תיקון יסודי.
הסיבה השנייה שהרפורמה כה חיונית היא הנזק שבית המשפט העליון גורם למדינה. לא רק שמערכת המשפט בישראל לא ממלאת את תפקידיה, היא גם מחבלת ביכולת של הרשויות האחרות לתפקד. הסיבה לכך היא שבית המשפט העליון בישראל לא מסתפק בפרשנות של החוק, אלא רואה עצמו כרשות-על שמתפקידה לפקח על הרשויות האחרות. מתוקף השקפה כוחנית זו, בית המשפט העליון פולש, ללא סמכות חוקית, לתחומים לא לו וכופה עליהם את דעתו תוך דריסה של עיקרון הפרדת הרשויות. מתוקף אותו שיכרון כוח, בית המשפט העליון נוהג בבריונות משפטית כשהוא מפרש חוקים בניגוד למשמעותם המקורית, פוסל חוקים ומרתיע את המחוקקים מלחוקק חוקים נוספים באיום "שלא יעברו את מבחן בג"ץ" ובכך מסרס ומשפיל את הכנסת שאמורה להיות הריבון ובעלת המילה האחרונה.
מחלוקת בעם בית המשפט הפך את היועצים המשפטיים מסתם בעלי מומחיות בתחום המשפט ל"שומרי סף" שדעתם מחייבת, כלומר לבעלי הבית האמתיים של משרדי הממשלה וכאשר האזרחים בוחרים בממשלת ימין, אותם יועצים משמשים בגיבוי בית המשפט העליון, אופוזיציה לוחמת לממשלה הנבחרת ומונעים ממנה לממש את מדיניותה. כך נוצר מצב אבסורדי שחמישה עשר שופטים שנבחרו בשיטה לא דמוקרטית ואינם מייצגים את ערכי הציבור, מנהלים את חיינו וגורמים למדינה נזק כלכלי, מדיני וחברתי עצום. בשם ערך השוויון בנטל, בג"ץ מלבה שנאת חינם בין חילונים לחרדים. בשם זכות הציבור לדעת, בג"ץ גורם לכך שטעויות רפואיות בבתי חולים לא נחקרות. בשם הצדק החלוקתי, בג"ץ טרפד את הסכם הקרקעות עם הקיבוצים והביא לעלייה במחירי הדיור ובשם החופש לפרשנות בג"ץ חירב את היכולת לחתום הסכמים ולעשות עסקים.
לולא התערבות בג"ץ, בעיית המסתננים הייתה נפתרת לפני שנים ודרום תל אביב היה הופך לגן עדן לתושביו היהודים. לולא התערבות בג"ץ, רווחי הגז היו זורמים שנים קודם לקופת מדינת ישראל ובלי בג"ץ, המדינה הייתה מלאימה את אתר מירון והאסון בו היה נמנע. בג"ץ אומנם רגיש לזכויות מיעוטים ולערכים אוניברסאליים אבל עיוור לצרכים ולרצונות של רוב הציבור. בשבתו כבג"ץ, בית המשפט העליון מתנהג כמו פיל בחנות חרסינה, מנתץ לרסיסים את האחדות וזורע מחלוקת בעם ואנחנו האזרחים נאלצים לאסוף את הרסיסים ולשלם עבור הנזק.
הסיבה השלישית שמצריכה רפורמה היא היעדר איזונים ובלמים במערכת המשפט. בעבר, שופטי בית המשפט נהגו בכבוד ובריסון עצמי כלפי הרשויות האחרות ולא היה בכך צורך. אלא שהימים השתנו, השופטים התחלפו וכיום נושבת בבית המשפט העליון רוח רעה, מהפכנית ואקטיביסטית. מקור הבעיה הוא בשיטת מינוי השופטים הקיימת שנותנת לשופטים זכות וטו על הליך הבחירה. שיטת המינוי הזו שאין לה אח ורע במדינות אחרות, הביאה להיווצרות בית משפט בועתי: הומוגני, מתנשא ומנותק מהעם; בית משפט שלא מייצג את מגוון ההשקפות בחברה הישראלית ואדיש לרחשי הלב של רוב הציבור. אין שום גוף ציבורי אחר שבו העובדים בוחרים את עמיתיהם ויורשיהם משל היו בית מלוכה ומצב זה מחייב שינוי. תמצית הבעיה היא כיצד להגביל את כוחו המופרז של בג"ץ ולהחזיר איזון ראוי בין הרשויות מבלי לפגוע בעצמאותו.
הבשורות הטובות הן שזה אפשרי ויש יותר מפתרון אחד אפשרי לכך. הבשורות הרעות הן שהשמאל, ראשי מערכת המשפט ושאר האליטות בעיני עצמם, מסרבים להשתתף בדיון, מצופפים שורות ומאיימים לשרוף את המדינה על יושביה אם הכללים ישונו. משעשעת במיוחד הטענה שהרפורמה המוצעת תפגע בדמוקרטיה ותוביל לדיקטטורה שכן המציאות היא לגמרי הפוכה. בישראל כיום אין דמוקרטיה אמיתית אלא שלטון דיקטטורי של אוליגרכיה משפטית לא נבחרת. הרפורמה דווקא תשחרר את אזרחי ישראל משלטון המשפטנים ותשתף במשחק הדמוקרטי חלקים רחבים שעד כה הודרו ממנו. זו בדיוק הסיבה שמשמרות המהפכה החוקתית ואנשי ההון-שלטון מתנגדים לה ועובדים כל כך קשה להפחיד אותנו מפניה. הרפורמה המוצעת במערכת המשפט היא רק צעד ראשון בתיקון המערכת. הרפורמה הזו לא רק טובה אלא גם הכרחית ובמוקדם או מאוחר גם בלתי נמנעת.
ולאילו שמאיימים עלינו במלחמת אחים אני אומר. איני יודע אם תפרוץ מלחמת אחים, אבל אם היא תפרוץ זה יהיה באשמתכם. ועוד דבר. במלחמה כזו אתם תובסו כי רוב העם מעדיף רפורמה ודמוקרטיה על אנרכיה ודיקטטורה משפטית.
