לא ידעתי אם לצחוק או לבכות למקרא דברי בנימין נתניהו כי הוא רוצה שהרמטכ"ל הרצי הלוי יפגין יד חזקה כלפי סרבני המילואים והשוטרים בפיקודו של יעקב שבתאי יהיו תקיפים-תוקפנים כלפי המפגינים בכבישים. זה אותו ביבי שלא הסתייג מדברי הבלע של בנו האהוב והקרוב לו כאילו חבריי וחברותיי ואני נוהגים בהפגנות כאנשי פלוגות הסער של אדולף היטלר.
מדוע לבכות? כל אחד מבין. לעיני כל אנו רואים את צה"ל מתפרק והמשק מתדלדל ואמריקה מתרחקת עד בורחת. אבל מה הצחוק? שהוא מאמין עדיין כי מישהו מתייחס ברצינות לציפיותיו. הרי הוא נראה כמו ניקולא צ'אושסקי בימיו האחרונים. נואם, וההמונים מסרבים להאזין. רעייתו אלנה מוסיפה עצות אחיתופל אחרי שהשלטון הציג אותה כדוקטור במדעי הטבע שכמעט אינה נופלת ממאדאם מאריה קירי, זוכת שני פרסי נובל. היא b.a m.a וגם דוקטורט.
הוא מצפה? הנה-הנה, העם ברובו המכריע, כולל בוחרי ליכוד נאמנים, שיוסיפו להצביע למפלגה זו - פשוט, בלשון עגה, לא שמים עליו (בהבדל יסודי חיובי אחד, שלביבי לא נשקפת כל סכנת חיים. לעולם לא יהיה גורלו כזה של בני הזוג צ'אוסקו. קבורת החמור הפוליטית שתיעשה לו תהיה אנושית, לא אלימה).
כפי שאומר תמיר פרדו ביבי מנותק. הנה, אספר לו, ונבחן אם יבין: אתמול, בין ביקור בראש פינה והגעה לאצטדיון בלומפילד לפני ההפגנה המרנינה בקפלן, תל אביב - הייתה לי הזדמנות לשמוע חיילי חובה ביחידות נבחרות. הייתי צריך להפעיל את מעט הרוטוריקה שלי כדי לשכנעם כי בשובם לבסיס יסבירו לחבריהם המעולים כי אין זו העת לסרבנות. זו חרב פיפיות.
מתי? אז מתי מותר? שאל אחד. אמרתי לו שאם ביבי ולוין רעי הלב יעבירו את חוקי הדיקטטורה, ואם בג"ץ יפסול אותם (כך ראוי, לדעתי) - אז מותר יהיה לסרב לקבל פקודות מממשלת נתניהו שנמצאה בלתי חוקית. לא בטוח ששכנעתי.
שמע לי בנימין, אתה כבר מרגיש בעצמך אלא אם אתה אטום ברגשותך כמו לוין. המקורבים כבר לא כל כך מתקרבים אליך. לא מחפשים צילום דיוקן עימך. לא כולם באים לקדם פניך בנתב"ג. זה יקרה אפילו לחנפים ביותר כמו יואב קיש-קיש. הם עדיין מהססים. כמה מהם מפחדים. לכמה מהם לא נעים. כבר עכשיו אתה צ'אושסקו בלי איום על חייך (וזה ראוי מאוד).
הדרך לבית הלבן חסומה. הדרך לקורס חובלים חסומה. קבלת הפנים בנתב"ג בצאתך ובשובך - דלילה. ועוד דלילה: לכתך עם הפוחזים הפוליטיים (איתמר בן-גביר ובצלאל - שייקספיר - סמוטריץ') ועם האטומים הפוליטיים (לוין ושמחה רוטמן) גרמה לך שייחתכו וייגזרו מחלפות ראשך המדיני-פוליטי.
אתה מצפה למשהו? בחייך, דבר על זה עם הציפה בין כלי מיטתך בעלותך על יצועך בודד מבחינה אישית יותר מאשר בכל יום מימיך. ואנחנו, הן תועי הדרך ההולכים אחריך והן אחיותינו ואחינו המפגינים באהבה, דתיים וחילוניים אחראיים, אנחנו נישאר כאן אחריך בעודנו זוכרים אותך כסיוט מוסרי ולאומי ומדיני וביטחוני, ונשיר באחווה בקול רם - "ויהודה עולם תשב, וירושלים לדור ודור".