היום הופיע בעמוד הדעות ב"ניו-יורק טיימס" מאמר מעניין מאת שרה וילדמן על חיים טופול ו"כנר על הגג", המחזמר שמקורו ב"טוביה החולב" לשלום עליכם. לפי בעלת המאמר המחזמר עשה דווקא להרחיק את יהודי מזרח אירופה שהיגרו לארצות הברית מן המסורת עליה קונן טוביה עת בתו נישאה ללא-יהודי. טופול יוצא מן המאמר אהוד ביותר.
אך ראשית פרסומו הייתה קודם לכן במחזהו של אפרים קישון "סלאח שבתי", וזה דווקא נוגע-גם-נוגע לאירועים העכשוויים. באחד הקטעים מסופר כי באים נציגי מפלגת השלטון - מפא"י - ונותנים לסלאח 10 לירות תמורת קולו, והוא אכן משלשל לקלפי את הפתק של מיטיביו.
אומרים לו, אבל הרי הקלפי חשאית. יכולת לקחת את הכסף ולהצביע למישהו אחר. לא, השיב טופול-שבתי, אני אדם הגון. קיבלתי כסף והבטחתי להצביע להם, ואני מקיים. וזה בדיוק נכון לטיעוני הנוכלים של יריב לוין ושמחה רוטמן, ובעיקר בנימין נתניהו. הם אומרים שיבחרו שני שופטים (עלובי נפש, שיסכימו להיבחר בחסות זאת) לבית המשפט העליון ולאחר מכן הם יהיו חופשיים להצביע כאוות נפשם, והליכוד לא יוכל לנווט אותם.
אך שופטים שמסכימים להיבחר בחסות לוין ורוטמן הם אנשים הגונים. שילמו להם, והם לא יפירו את הציפיות של העבריינים הפוליטיים. הרי הם הגונים לא פחות מסלאח, רק שהוא באמת תמים ואילו השופטים האלה ראויים להיחקר במשטרה ולא לשבת בדין.
רק שהנוכלות אינה תופסת. אנו דווקא תופשים מה מעשה המרמה שלהם. אנחנו גם ראינו - כלשונו של חיים נחמן ביאליק - את נבחרי הליכוד "בקוצר ידכם", ועוד איך. הנה כמה מהם:
בנימין נתניהו - רכיכה. פושט רגל פוליטי שקונה עוד כמה שעות שלטון במחיר שחיקה מוחלטת של היחסים עם ארצות הברית, לרבות אחרי שיחתו עם ג'ו ביידן, שספק אם הייתה אי-פעם קשה ממנה בין נשיא אמריקני לבין ראש ממשלה ישראלי.
יואב גלנט - מצביע בעד פשרה, שלא תפתור כהוא-זה את המשבר הפוקד את צה"ל נוכח לוחמים שמסרבים לשרת דיקטטורה. מה קרה לגלנט, שמסוגל להצביע בעד הצעה שאינה ראויה לאות אחת במקלדת בה נכתבה? ואבי דיכטר - שמציע למען הרקורד, לזרות חול בעיני אנשי צוותו בסיירת מטכ"ל, לדחות את הדיון לאחר פגרת הפסח, ומצביע בעד תכתיב לוין. אין קשר בין פיו לבין אצבעו. ויולי אדלשטיין - אכזבה מתמדת, היושרן הנמוג. וישראל כ"ץ - אוויר ריק, חם. וכן הלאה וכן הלאה.
אשר על כן זו חובתנו. נחזור לרחובות. בגשם ובשרב. מול קלגסי הליכוד, שיש להזהירם מראש כי אם יפעילו אלימות ייתקלו בהגנה עצמית תקיפה עוד לפני שהמשטרה מגיעה למקום. ונוסיף גם עצה לג'ו ביידן בלשון הלחן הנודע: "צריך לצלצל פעמיים". ג'ו, אנא, טלפן לדיקטטור שנית והזהר אותו בלשון שהוא מבין - איום ואיום וכוח מאחוריו.
