לפני שעה קלה המריא מטוסו של נשיא סין ג׳ינפינג שי חזרה לבייג׳ין, ובכך תם ביקורו החשוב ברוסיה. זו כמובן הזדמנות מצויינת לנסות ולסכם את הביקור הזה. מטרת הביקור הייתה לחזק ולהדק את הקשרים בין המדינות בשלל תחומים, ולהמחיש לארה"ב ומדינות המערב שהשותפות הסינית-רוסית איתנה. אני חושב שחשוב להבהיר שתוכנית השלום הסינית בת 12 הנקודות לסיום המלחמה באוקראינה אינה בעלת סיכויי הצלחה רבים, אבל עבור סין יש חשיבות גדולה להראות שהיא מנסה לקדם פתרון אמיתי, כמעצמה שמעמדה הבינלאומי נמצא בנסיקה - ראו למשל את הצלחת התיווך הסיני בין ריאד לטהרן. אבל בפועל - זה שולי. בפועל לשני הצדדים היו בפסגה הזו אינטרסים, והם הכתיבו את הביקור. האירועים בקרמלין היו נוצצים ומרשימים עד הפרט האחרון, כפי שניתן לראות בסרטונים. הרוסים עשו כבוד עצום לנשיא הסיני ומשלחתו הענקית, ולא בכדי. לפוטין חשוב מאוד להוכיח לעולם, ובעיקר למערב, שלא רק שצו המעצר נגדו לא מזיז לו, אלא שרוסיה ממש איננה מובדדת - ולראייה הגעתו של הנשיא הסיני לביקור עמוס וחשוב. שני הנשיאים חתמו על שני הסכמים דו-צדדיים המרחיבים את השותפות האסטרטגית בין שתי המדינות עד לשנת 2030. בדברי הסיכום שלו אמר פוטין בין השאר כי יחסי המדינות נמצאים כעת בשיא היסטורי. הוא ציין כי השת"פ האנרגטי בין המדינות יתרחב, כולל הגברת נפח הגז הטבעי הנוזלי המיוצא לסין, והגברה של ייצוא הנפט. בהצהרה המשותפת של שני המנהיגים לסיכום הביקור נקבע בין השאר כי "שתי המדינות מתכוונות לספק תמיכה הדדית להגנת האטנטרסים, בעיקר ריבונות, שלמות טריטוריאלית וביטחון". יימשכו התרגילים הצבאיים המשותפים והסיורים המשותפים, "סין ורוסיה מתנגדות מצב בו מדינה אחת תכפה את ערכיה על מדינות אחרות, אין "דמוקרטיה גבוהה יותר", כלשון ההודעה, "שתי המדינות תתנגדנה לכל הסנקציות החד-צדדיות המוטלות עוקפות את מועצת הביטחון של האו"ם" - דהיינו סנקציות מערביות על סין ורוסיה, "שתי המדינות קוראות לנאט"ו לכבד את ריבונותן של מדינות אחרות ואת האינטרסים שלהן" (למשל אוקראינה וטייוואן?!), ועוד. במסגרת ההודעה המשותפת נקבע גם ש"רוסיה מאשרת את מחויבותה לעקרון "סין אחת", מכירה בכך שטייוואן היא חלק בלתי נפרד מסין". מעבר להצהרות הכתובות, כדאי להדגיש כמה נקודות - השותפות בין המדינות אמיתית, והיא מונעת בין השאר מאינטרס משותף להקטין את הדומיננטיות של ארה"ב בעולם, ולייצר סדר עולמי חדש של "עולם רב קוטבי". המלחמה באוקראינה גרמה לנתק סופי בין מוסקבה למערב, לפחות כל עוד פוטין נשיא, והוא מבין זאת. ולכן הוא פועל לחיזוק הקשרים והעמקת השותפות עם סין, כמובילת המחנה האנטי מערבי/אמריקני. מבחינת סין התמונה מורכבת יותר - יחסיה עם וושינגטון אומנם הדרדרו, אך יחסי הסחר עמה ועם האיחוד האירופי חשובים לסין מאוד, ולכן מנסה בייג׳ין לנווט בין האינטרסים - ךתמוך ברוסיה כלכלית ודיפלומטית מבלי לספק לה נשק התקפי קטלני, כדי לא להסתכן בסנקציות כואבות ומזיקות. זווית הראייה הסינית רחבה הרבה יותר מזו של רוסיה. וחשוב מאוד להבהיר עוד דבר - המפלה הצבאית שספגה רוסיה באוקראינה דחפה אותה לזרועות סין כשהיא חלשה משמעותית. דהיינו בשותפות הסינית-רוסית ברור לחלוטין שסין היא השותפה הבכירה והחזקה. למעשה, התלות הכלכלית הרוסית בסין היא אדירה, וסין מנצלת זאת היטב לצרכיה, למשל ברכישת נפט מרוסיה במחירי רצפה. ממש לאחרונה הפכה רוסיה למובילה בייצוא נפט לסין במקומה של סעודיה, ובתי הזיקוק הסיניים קונים נפט רוסי בהנחות גדולות. יש פה פן אירוני. המלחמה באוקראינה אמורה הייתה להיות "יריית הפתיחה" בניסיון הרוסי לקדם לצד סין "סדר עולמי חדש". אם הייתה מצליחה רוסיה לכבוש את אוקראינה ולהחליף את שלטונו של זלנסקי היה זה מסר ברור לארה"ב והמערב - אנחנו מעצבות פה סדר עולמי אחר על אפכם וחמתכם. אלא שהכישלון הרוסי המהדהד סיבך את התמונה גם עבור הסינים. לא רק שהוא סיבך, הוא גם גרם להיחלשות משמעותית של רוסיה, ולהגברה דרמטית של תלותה בסין, עד כדי הפיכתה כמעט למדינת חסות סינית. ברמה האסטרטגית זה כישלון רוסי אדיר. ולמרות זאת, אסור לזלזל בשותפות הסינית-רוסית, ובמוכנות של השתיים לאתגר את ארה"ב.