זה קרה לפני כ-50 שנים בשלהי אוקטובר 1973. אוטובוס ובו קבוצת עיתונאים ועורכים שעשו דרכם חזרה לתל אביב מסיור בקווי החזית בסיני, התנגש סמוך לצומת המכון המטאורולוגי בית דגן במכלית צבאית שחנתה לצד הדרך. בתאונה נהרג בנו של נהג האוטובוס וכ-8 עיתונאים ואנשי תקשורת נפצעו. התאונה אירעה ביום שלישי 30.10.1973. היה זה ימים ספורים אחרי הפסקת האש בתום מלחמת יום הכיפורים. לאחר הסיור עשו העיתונאים דרכם חזרה לתל אביב באוטובוס שהועמד לרשותם, נהוג בידי דב (ברלה) קורניק, נהג ותיק ב"אגד" ודמות מיתולוגית ב'אגד'. בסביבות השעה 23:15 בלילה כשהגיע אוטובוס העיתונאים סמוך לצומת המכון המטאורולוגי (נקראה גם צומת התחנה המטאורולוגית בית דגן) האוטובוס התנגש לפתע במכלית צבאית שחנתה לצד הדרך. ככל הנראה המכלית חנתה לצד הדרך בשל תקלה טכנית בה.

בתאונה נהרג בנו של נהג האוטובוס

כתוצאה מהתנגשות נהרג אברהם קורניק בשנות ה-20 לחייו, בנו של נהג האוטובוס ששירת בצה"ל וחזר לארץ מארצות הברית כדי להשתתף במלחמה זמן קצר לפני התאונה. בין הפצועים: העיתונאי מרדכי חלמיש חבר מערכת עיתון "על המשמר", אביה של ההיסטוריונית פרופ' אביבה חלמיש. בנימין גלאי סופר ופובליציסט שהיה בעל טור, במעריב בשם "על קפה הפוך", עליו חתם בשם "ג .בנימין". עוד נפצעו בתאונה: דן עופרי כתב ועורך ביומון הישראלי בשפה ההונגרית "אוי קלט" ולימים עורך וכתב כלכלי בידיעות אחרונות, רונית הרגיל אשתו של העיתונאי שרגא הרגיל חבר מערכת מעריב, המזרחן דן שיפטן אשר שידר ברדיו כתבות רקע לעולם הערבי, ראובן עיני מלשכת העיתונות הממשלתית וא. ג'וליאן כתב ניו-יורק מגזין. כל הפצועים נפצעו באורח קל עד בינוני ופונו לבית חולים שיבא בתל השומר ולאסף הרופא בצריפין. המשטרה חקרה את נסיבות התאונה. פרופ' אביבה חלמיש בתו של העיתונאי והסופר מרדכי חלמיש, אחד הפצועים בתאונה זוכרת את התאונה היא מספרת לי: "אבי, מרדכי חלמיש, השתתף בסיור מטעם עיתון 'על המשמר'. מעבר לעניין כעיתונאי וכאזרח אני חושבת שהיה משמעותי עבורו לבקר בצד המערבי של התעלה שם נפצע (קל) חתנו". אחת הדמויות הטרגיות בסיפור התאונה הוא נהג האוטובוס דב (ברלה) קורניק ז"ל, מוותיקי דרום יהודה/אגד ומראשוני פורצי הקווים לדרום. נהג ותיק ומנוסה שחנך נהגים חדשים וקווים באזורי תנועה קשים ומסוכנים. כאמור דמות מיתולוגית ב"אגד". בתאונה נהרג בנו אברהם קורניק שכנראה ישב במושבים ראשונים סמוך לאביו נהג האוטובוס. סביר להניח שלו היה יושב מרוחק יותר לא היה נהרג ואולי בכלל לא נפגע. ניתן לשער איזה כאב וצער על מות בנו נשא דב (ברלה) קורניק עד מותו.