שבעים וחמש שנות פלא ואמונה, חזון ומעש, שבעים וחמש שנות מדינה מהם טובים יותר מהם פחות, שבעים וחמש שנות עצמאות, חיבורים, בניית גשרים על מימיה הסוערים של חברה בהתהוות, שבעים וחמש שנות יחד ישראלי, שבעים וחמש שנות נס גלוי. ועתה, במלאת שבעים וחמש שנות חיים למדינה היהודית הדמוקרטית, הרוחות הרעות המנשבות במלא עוזן מאיימות לעקור נטיעות שנטעו בעמל רב. דווקא בשל המציאות המורכבת והמאתגרת בה מצויה החברה הישראלית, דווקא רגע טרם התקדש הימים הממלכתיים החשובים, ימי השואה והגבורה, ימי הזיכרון לחללי מערכות ישראל וחללי הטרור ויום העצמאות, דווקא בעשרת ימי התקומה, ראוי היה שיתייצבו אל מול פני האומה נבחרי העם ובפיהם הבטחה אחת, מדינה אחת, עם אחד, גורל אחד. בשולחן הנשיאות בערב חג החרות ראוי היה שישבו כתף אל כתף נשיא המדינה, ראש הממשלה, ראש האופוזיציה, שר הביטחון, נשיאת בית המשפט העליון, שר המשפטים, הרבנים הראשיים, איש איש בתורו, מתוך כבוד למעמד והבנת גודל השעה, יאספו את הרסיסים, את השברים, ויפליגו בשבח המכנה המשותף של הסיפור היהודי ישראלי הגדול. העם במדינת ישראל מייחל לאחדות, לא לאחידות, לשמירה על התפרים המחברים לא לפרימתם. ישראלים מכל התפוצות שבחרו לבנות בארץ ישראל מדינה מפותחת, משגשגת, איתנה ומובילה בתחומי חיים רבים מתפללים לצור ישראל וגואלו שיגן על הבית שלהם באברת חסדיו. מפגן של פיוס, של אחדות, של ביחד למרות המחלוקות, למרות הבדלי הדעות, למרות הערכים והאמונות, יפיח בעם היושב בציון רוח חדשה של תקווה של תחייה מחודשת אחרי המציאות הנוראה שהתרחשה בחברה הישראלית בחודשים האחרונים. זוהי עת כינוס. זו העת לחיזוק המכנה המשותף, כשיש מי באומות העולם הממתינים לשעת כושר לכלות את העם היהודי מעל פני האדמה ולהעבירו מן העולם, הרואים את המציאות העגומה של איש ביד רעהו, את קיום נבואתו האיומה של חסן נסראללה על חברת קורי העכביש. זו עת כינוס. זו העת לביצור היחד הלאומי אל מול סכנות האורבות מבית ומחוץ, סכנות היכולות להמיט כליה של עם ישראל, סכנות ההופכות את מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית למוקצה מחמת מיאוס בקרב משפחות העמים, זו עת כינוס. זו העת להוריד את גובה הלהבות, להנמיך את עוצמת הרעש, לצמצמם את נזקי הרוח הרעה, זו העת לאסוף את הכוחות ולהתלכד לתיקון המעוות, לתיקון השבור, לתיקון כללי של השברים שהתנפצו אל סלע המציאות. זו עת כינוס. עם ישראל עמד במבחנים מורכבים ומאתגרים יותר, ויכול למציאות הכואבת והמדממת גם הפעם. לו רק יבינו קברניטי המדינה כי הגיעה השעה, הגיעה עת כינוס, יוכלו שורדי השואה להשיא את משואת הזיכרון לששת המיליונים ועם שלם יתייחד עם מי שלא שרדו בימי הסופה והסער. לו רק ישכילו קברניטי המדינה לדבר שלום, תוכלנה המשפחות השכולות, להרכין ראשן ולזכור את מי שבמותם ציוו לנו חיים, ועימם עם שלם יזיל דמעה ויתאבל על החיילים האהובים שקורבנם לא היה לשווא. לו רק ינהגו קברניטי המדינה כבוד אלה באלה, יתייצב העם במלא עוצמתו ותפארתו לחגוג את הפלא העולמי, תחייתו של העם היהודי ושיבתו לערש הולדתו, מכורתו, כדי לבנות בה מדינה משגששת ופורחת. אל נא תעירו אותי מהחלום, שולחן הביחד הישראלי על כל גווניו יכול להתקיים, לו רק יבינו קברניטי המדינה כי לעת הזו הגיעו למלכות, עת כינוס.