יאיר לפיד, ראש המחנה האנטי דמוקרטי, מגיע ל"הידברות" בידיים לא נקיות. מאז הבחירות, ומאז שהתחיל המשבר הנוכחי, הוא מתעלם בעקביות מתוצאות הבחירות שהתקיימו ב-1.11.22. הוא מתעלם מכך שכנסת, קואליציה וממשלה תפקידן לחוקק ולבצע. היצירתיות שלו גרמה לו להמציא תחליף לגופים אלה, "ועדות נשיאותיות". בכך הוא החדיר לסדר היום הציבורי מנגנון אנטי דמוקרטי, כזה שלא נבחר ושאינו קיים בספר החוקים של המדינה היהודית והדמוקרטית. יתר על כן, הוא תבע מהגופים שזה תפקידם לחדול ממלאכתם ולהפסיק את החקיקה, כדי לאפשר את ה"הידברות" בלי שאקדח יהיה מונח על השולחן. הוא אפילו לא העלה בדעתו להפסיק במקביל את פעולות המחאה. בעברית פשוטה, למעשהו קוראים עריצות המיעוט. האם רבין (אוסלו) או שרון (הגירוש) העלו בדעתם להידבר עם האופוזיציה באמצעות "ועדות נשיאותיות" בטרם בצעו את זממם הרודני?! הם לא אפשרו לאופוזיציה לנקוט פעולות שלטוניות. יצחק הרצוג, נשיא המדינה, בתוקף מעמדו מעל הרשויות והגופים האחרים, ניסה את כוחו, וקרא לכנסת ולממשלה לעצור את החקיקה. אבל, גם הוא לא טרח לקרוא במקביל להפסקת המחאה. בכך הוא שמט מעליו את אצטלת המתווך ההוגן המורם מעם, והביטוי שלו "מתווה העם" התרוקן מתוכן. האם הנשיא כבר חושב על תפקידים עתידיים - שר? ראש ממשלה? אחרי סיום כהונתו כנשיא? משכן הכנסת, ולא משכן הנשיא, הוא המקום הראוי להידברות. יואב גלנט, שר הביטחון, שיש לצפות לחזרתו לתפקיד, כלל בנאומו פנייה כפולה, לעצור הן את החקיקה והן את המחאה. הוא פעל בהגינות. אבל, התקשורת החד-צדדית, זו שהתגייסה למען המחאה, ואף קוראת לה בשם המסית והשקרי מהפכה משטרית/משפטית, כלל לא התייחסה למרכיב זה בדברי שר הביטחון. תזכורת: המהפכה המשטרית/משפטית נעשתה לפני כשלושים שנים, כאשר אהרן ברק הפר את האיזון בין שלוש הרשויות, והפך את הרשות השופטת - לרבות שלוחותיה בתוך הרשויות המחוקקת והמבצעת - היועמ"שים והפרקליטים - לרשות החזקה מבין השלוש, כזו שעל פיה יישק דבר. מהפכה משטרית/משפטית! האופוזיציה, בכנסת וברחוב, מפיצה דברי הפחדה על "קץ הדמוקרטיה" ועל סכנות אחרות, בשעה שהיא עצמה פועלת בגיבוי של כוחות אפלים ומונעת על-ידי הדבק היחיד שלה, השנאה לנתניהו. האופוזיציה וראשיה מצפים מהכנסת ומהממשלה להיכנע לאקדח המונח על השולחן. רק צד אחד - הממשלה - נדרש להניח את אקדחו. הצד האחר - האופוזיציה - ממשיך במלחמתו כאילו לא הוסכם על הידברות, הפעם ללא מירכאות. הרוב המכריע מבין המפגינים לא היה פועל כך אם מישהו אחר - למשל: יאיר לפיד לפיד, גדעון יאיר לפיד, גדעון סער ואחרים - היה מציע את אותם שינויים. מטרתן האנטי דמוקרטית של ההפגנות היא להפיל את שנוא נפשם של המפגינים. והממשלה, זו נבהלה מן האקדח המונח על השולחן, ואפילו שכחה לדרוש הדדיות, כלומר לא דרשה מן האופוזיציה בכנסת וברחוב לבוא לשולחן הדיונים - ולא בבית הנשיא אלא בכנסת - בידיים נקיות ובנפש חפצה, ללא אקדח שנועד לבטל את תוצאות הבחירות ולהחליף את השלטון בדרך שאינה דמוקרטית. עריצות המיעוט!