"כצעד להגברת השקיפות, הנשיאה אסתר חיות הודיעה", כפי שנמסר בתקשורת, "על המהלך, שיאפשר לעותרים השונים לבג"ץ לדעת אם השופט שידון בעתירה יהיה ליברל או שמרן, ולנסות לשער אם העתירה תידחה על הסף ומה הסיכוי להוצאת צו ביניים. הצעד להגברת השקיפות לעותרים לבג"ץ הוא הזדמנות להשקפת שורשיו של המשבר הלאומי החריף שלעניות דעתי נעוצים בתקלה מנהלתית שחלה בבג"ץ'.
'שמרן' הוא שופט שכדי לפסוק ולגזור את הדין, מפרש את החוק ברוח 'ערכי מדינת ישראל' שכתובים ב'מגילת העצמאות' ובשני 'חוקי יסוד' שמקנים ל'מגילה', כקביעת השופט ברק, מעמד של 'חוקה'. 'ערכי המדינה' שבחוק, נגזרו ממוסר 'החרות והצדק' היהודי ולכן ישראל מוגדרת כ'דמוקרטיה יהודית' - מוסרית - ערכית ולא דתית.
דברים מאירי עיניים על מקורות 'ערכי המדינה' ותפקידם במשפט אמר השופט ברק ב-2019: "בשפיטה] צריך לקחת בחשבון ערכים... לא מדובר בערכים של השופט, אלא בערכים של החברה... ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית - מי המציא? לא אני. זו הכנסת בחוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו'... הערכים שאני מפעיל הם לא ערכים מחוץ למשפט... הכרזת העצמאות היא בתוך[!] המשפט כי חוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו' אומר שהוא מבוסס על הכרזת העצמאות".
בניגוד ל'שמרן', 'ליברל' מפרש את החוק גם לאור ערכים "מחוץ למשפט" - 'ערכי המדינה' שבחוק, או גרוע מזה, מפרש את 'ערכי המדינה' שבחוק, שנגזרו מ'ברית החובות' של מוסר ה'חרות והצדק' היהודי, לאור ערכי 'חופש ושוויון' שנגזרו מ'אמנת הזכויות' של 'המהפכה הצרפתית'. התהום הרעיונית שפרוסה בין ה'ברית' ל'אמנה' ניתנת אומנם לגישור (שמתחייב בגלל שינויים, מהם טובים מאוד מוסרית, שחלו במערב ובחברה הישראלית) אך השיח לבניית 'הגשר הערכי' מעולם לא החל ובג"ץ, חרף ייעודו לחולל צדק ורגישותו לרווחת העותרים, מעולם לא הודיע על הצורך בפתיחתו.
'אמנת הזכויות' ויעדה לחולל 'חופש ושוויון' היא מראשיתה קריאת תיגר על הטבע שבורא את בני האדם בלתי שווים ולכן, כפיצוי לכך, נדרש 'מוסר הצדק'; מהקריאה הזו שהתגלגלה להכרזה על 'מות האלוהים' = מות 'מוסר הצדק' ולהשמדה ב'שואה' של 'המכשול' התרבותי והאנושי לעולם נטול 'מוסר צדק', הדרך הייתה קצרה. הקמת ה'דמוקרטיה היהודית', נועדה להבטיח שיחד עם קיומם הפיזי של היהודים, יובטח ויישמר גם קיום מוסרם; הפצתו לעולם באמצעות מדינה שהיא מופת ל'צדק חברתי' כחזון נביאי ישראל, הוא ככתוב ב'מגילת העצמאות', ייעודה של מדינת ישראל.
בגלל שפיטה לאור ערכים שונים מ'ערכי המדינה' שבחוק (אפשר להשוותה להשפעת נהיגה בכביש בו-זמנית לאור שני חוקי תעבורה שונים) נוצרה בישראל אנדרלמוסיה ערכית שגרמה להפרת האיזון בין שלושת הרשויות ועקב כך לאנרכיה ממשלית וחברתית.
במקום לבטל את הכפילות הערכית האנטי דמוקרטית שנוצרה במשפט בשיח דמוקרטי, 'הרפורמה' (וגם 'פשרת הנשיא') משאירה בעינה את החלוקה לשני סוגי שופטים ואף מנציחה את התקלה המנהלתית כחוק. הכוח העודף שהיא מעניקה ל'רשות המבצעת', הוא המשך האנטי דמוקרטיות שיצרה חלוקה ארוכת שנים לשני סוגי שופטים ושפיטות - באמצעים אחרים.
צעדה של הנשיאה חיות להגברת השקיפות, כדי "שהעותרים לבג"ץ יוכלו לדעת שהשופט שידון בעתירה יהיה ליברל או שמרן", יירשם בהיסטוריה כמו צעד מבשר פעמי משיח ולא כמביך, אם הוא יגרום להשקפת התקלה שממנה נפתחה הרעה והתגלגלה למשבר הלאומי המטלטל; אם כנגזר מהשקפת התקלה, בצעד נשיאותי מתבקש נוסף, תבוא הודעה על תיקונה, תפתח מבג"ץ הטובה שתביא לסיום המשבר ולקריאה רמה מכל רחוב ופינה, 'יש!'; 'יש שופטים בירושלים!'.