במשך שנים רבות, ביום העצמאות, כמעט מיום עומדי על דעתי נשאתי עיניי לשמיים ולא רק כדי לשאת תפילת הודיה על הנס הגלוי, תקומת העם היהודי ושיבתו למולדתו, אלא כדי לשמוע את הקול השמיימי ולחזות במטוסים השונים חגים וחולפים ביעף מעל בתינו ומעוררים פרץ התרגשות ושמחה, גאווה ותחושה עילאית כמעט כמו שירת ההמנון, הנפת הדגל, מותירים שובל של גאווה.
לא עוד. זה ימים אחדים שאני חוכך בדעתי מהי האלטרנטיבה אותה אברא לעצמי ולאוהביי כתחליף למטס החגיגי. השנה אין בכוונתי להביט אפילו לא מזווית העין, בוודאי שלא להרים את הראש לעבר המטוסים. ייתכן שאבחר לחזות בחידון התנ"ך או להרהר ארוכות ביני לביני, מה התחולל בראשם של מחוללי הסרבנות בצבא העם, בראשם של מי שפרצו גדר, חצו קו אדום בוהק והשפיעו על כלל החילות בצבא לנרמל את הסרבנות. לא עוד אירוע קיצון כי אם איום מוחשי.
טייסי צה"ל היו גאוות העם, ראש החץ במלחמות ישראל, הביטחון והתקווה להכרעה צבאית בעת הצורך, ואני מתעקש על כך שרובם המכריע עדיין כזה, מקור לגאווה. אלא שהשבר העצום המתחולל בצבא "בזכות" חלק מטייסי המילואים, המתנדבים, פגע באופן משמעותי בחוסן הלאומי, גם אם הפעילות המבצעית לא נפגמה כהוא זה.
חלק מהטייסים הוותיקים, בהם פנסיונרים אשר כבר אינם בין הטסים, הובילו את הטיל שובר השוויון, והכניסו צבא שלם, מדינה שלימה למצב טיסה, לוורטיגו מסחרר עד מאיים לפגוע בכל הקדוש והיקר. אותם טייסים ותיקים החליטו ללפות אומה שלימה בגרון תחת איום וסחיטה, תוך ראיונות הזויים על סירוב לטוס ולהתאמן ובכך לפגוע בביטחון המדינה, לא יפעלו באירן, לא יגנו על אזרחי ישראל, עד אשר תבוטל הרפורמה המשפטית החשובה והנדרשת, היא חרפה שתישאר לעד על קסדת אותו חלק מהטייסים.
זוהי ללא ספק אחת "מהצלחותיה" של המחאה שחלק ממובילה המופקרים וחסרי האחריות, סרבני קבלת תוצאות הבחירות הדמוקרטיות, יכולים לרשום בדף "ההצלחות" שלהם מיום בחירת ממשלת ישראל ברוב מובהק. חלק ממובילי המחאה המופקרים וחסרי האחריות, אשר פעלו ללא לאות, בהתמדה, בעקשנות, בתמיכה בלתי מסויגת של חלק הארי בתקשורת, "הצליחו" לפרום את ה-יחד הישראלי, את המחבר בחברה הישראלית. הצליחו להסית, לשסות, לפלג, לפצל להבאיש את ריח ישראל בעולם, לצווח דמוקרטיה ולפעול כדיקטטורה החולמת על מהפכה צבאית, לא פחות.
על שמם של המופקרים וחסרי אחריות אלה, חלקם ממובילי המחאה, רשומות באותיות של חרפה ובוז, "ההצלחות" - עידוד ירידה מהארץ של גידולי מים, אוהבי המדינה על תנאי, סרבנות כשגרה, פגיעה בביטחון הלאומי, פגיעה בכלכלה, פגיעה אסטרטגית בתדמיתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, ופגיעה בחוסן הלאומי. חלק ממובילי המחאה המופקרים וחסרי האחריות חשפו במהרה כי לא הרפורמה המשפטית החשובה והנדרשת מניעה את גלגלי השנאה שלהם, את מפעילה מכונות הכזב, את מערכות פירוק העם, את מכתזיו"ת האיבה. רק דבר אחד הניע אותם, והוא הסירוב לקבל את תוצאות הבחירות הדמוקרטיות.
על אף ימי השיתוק, השיבוש, ההתנגדות, הזעם, ימי מצעדי השפחות בעיני עצמן, ימי הטרללת והטירוף של הציבור שהלך שבי כפתי אחר חלק ממובילי המחאה המופקרים וחברי האחריות, על-אף ימי הפשקווילים של קבוצות פריווילגיות בחברה הישראלית, יש לברך על דבר אחד טוב שיצא מאירוע רב נפגעים זה. עתה ברור לכל כי לא כל קול שווה, לא שווה קול אדוני הארץ ובני האלים כקולם של עמך ישראל. עתה ברור כי הרפורמה הנדרשת אינה תחומה רק למערכת המשפט כי אם ובעיקר לחיים עצמם. השבר שנחשף לעיני האומה מוכת התימהון נוגע כמעט בכל תחום חיים שחשבנו אחרי 75 שנות מדינה שחלף ועבר מן העולם.
זהו הזמן לבחינת עומק ולפתיחת השורות באופן מוחלט ביחידות העילית השונות. זהו הזמן לשינוי היסטורי יסודי, אמיתי, שינוי שלא נעשה מעולם גם על-ידי ממשלות לאומיות שבחרו להניח חבישה מזדמנת על פצעים מדממים שלא יגלידו לעולם. ולו רק לעת הזו נבחרה ממשלת ישראל החדשה, דיינו, צוות מקצועי מיוחד חייב לקום מיד ולדון במורסות המבעבעות שנחשפו בשבר הנורא, לבצע טיפול שורש יסודי מעמיק, בלי קוסמטיקה, בלי קרמים, בלי תחבושות מרככות כאב, טיפול אמיתי.
אחת התוצאות המעשיות מהשיח הנורא שהובילו חלק מהטייסים הוותיקים, החשים כבני אלים ואדוני הארץ, הייתה התארגנות מיידית של הורים בבית ספר בעמק להוציא את ילדיהם המוסללים מראש כטכנאי מטוסים מכיתות שוחרים ולהעבירם למסלולי בגרות עיוניים, כדי שבעת גיוסם לא יוצבו באופן אוטומטי במקום בו קולם יהיה פחות מקול הטייסים.
המחאה החשובה והלגיטימית תימוג על-אף חלומם, תקוותם, ותפילתם של חלק ממובילי המחאה המופקרים וחסרי האחריות, ברם, הצלקת הכואבת תישאר עוד זמן רב. אני אוהב את עמי, ארצי, מולדתי, את הצבא, את חיל-האוויר, השנה לא אמתין למטס.
