בשנתו ה-86 פרסם אלי עמיר ספר חדש "מחרוזת ענבר". דקיק, אך רב אירועים. הביוגרפיה של עמיר נמתחת לאורך ספריו, ששלושה מהם - "מפריח היונים", "תרנגול כפרות" ו"נער האופניים" - מצויים על המדף בארון הספרים הלאומי. עתה חיבר את "מחרוזת ענבר", שאינו אוטוביוגרפיה קווית מתמשכת אלא אוסף של הבזקים ושרטוטים בצמתים שונים בחייו. לא כל ציורי הרגע מעניינים, אבל רבים שובי לב ומסייעים בגיבוש תמונה על חייו של עולה חדש מעירק אשר נשלח בנעוריו לקיבוץ משמר העמק ומגיע בבגרותו עד להיכרות קרובה עם הממסד הפוליטי הישראלי. בקרוב אחזור לספר. אך בימים בהם סוערת ישראל וממשלתה מפיצה אדי רעל במאבק על העימותים בהר-הבית יש עניין בתיאור קצרצר מאת עמיר. תזכורת: במלחמת ששת הימים תקפה ירדן את ישראל באזור ארמון הנציב בירושלים. צה"ל התעשת וכבש את העיר העתיקה והר-הבית, ומשה דיין בליווי של יצחק רבין ועוזי נרקיס נכנס בשעריה כמו דוד המלך לפני 3,000 שנים, או לפחות כמו הגנראל אדמונד אלנבי ב-1917. אך האם דיין בתפקיד שר הביטחון רצה לכבוש את "העיר שחוברה לה יחדיו"? לאו-דווקא. הוא ביקש להטיל מצור על הלגיון הירדני שבין החומות כדי לחלץ מהמלך חוסיין התחייבות ירדנית (שהופרה מאז 1949) שיהודים ישראלים יוכלו להיכנס ולהתפלל בחסותו ליד הכותל המערבי (ההסכם נעשה עם סבו עבדאללה). שותפיו לגישה המרוסנת היו דווקא השרים הדתיים חיים משה שפירא, ד"ר יוסף בורג וד"ר זרח ורהפטיג. מישהו ציטט את דיין (ואותם) שתהה "מי צריך את כאב הראש הזה"? או את "תפוח האדמה הלוהט הזה"? אך יגאל אלון, שהיה יריב מר נפש לדיין, ומנחם בגין שראה בשחרור בירת הנצח מימוש ערך היסטורי, ולוי אשכול שלא מחל לדיין על לקיחת תיק הביטחון מידיו - העבירו בממשלה החלטה המחייבת את כיבוש העיר העתיקה שבין החומות, וכך היה. זה הרקע. עתה בא עמיר והוסיף פרט שלא ידעתי. הוא למד באוניברסיטה מזרחנות וייעץ לראש הממשלה אשכול בעניין ערביי ירושלים, ובאחד הימים נקרא להצטרף לפמלייה של דיין ואלוף הפיקוד עוזי נרקיס שביקרו בהר-הבית ובמסגד אל-אקצה. דיין הגיע לבד במכוניתו עם המזרחן דוד פרחי, ששמו הלך לפניו בתחום זה. דיין העריך אותו מאוד והקשיב לו בסבלנות, וכתום הסיור מעורר ההתפעמות שאל המופתי הירושלמי מי ישלוט בהר-הבית? דיין השיב כהרף עין: "אתם". כתב עמיר: "החסרתי פעימה...התקשיתי להאמין שככה, בלי שיקול דעת, בלי תנאים... מוסרים את הר-הבית". עמיר הודיע כי ידווח על תשובה זו לאשכול. בסופו של דבר דיין אכן עשה הסכם לשותפות בניהול הר-הבית עם הוואקפ וממלכת ירדן המובסת. חלפו שנים רבות והממשלה בראשותו של בנימין נתניהו פגעה בהסכם, ולא נהגה בזהירות הראויה עד לימים האחרונים. כה חבל שעמדת דיין, שניזונה מפרחי, לא מומשה. ופרחי העילוי, שאוזנו של שר הביטחון קצר הרוח בכל ימות השנה הייתה כרוייה להאזין לו? הוא טבע כעבור זמן-מה בים.