המחנה האנטי דמוקרטי, זה שבראשו עומד יאיר לפיד ("הליצן שנהיה למלך"), אינו מתנהג בהגינות. הוא לא הודיע על הפסקתן של הפגנות המחאה בד-בבד עם השהיית החקיקה הקשורה ברפורמה. ככל שחולף הזמן, יותר ויותר אנשים, מכל קצות הקשת הפוליטית, מפנימים את העובדה שרק מיעוט בקרב המפגינים חושש באמת ממה שמוצג בתקשורת באופן שקרי כמהפכה משטרית/משפטית, בשעה שהרוב המכריע מקרב המפגינים חושף כמעט בגלוי את הכוונה האמתית: ביטול תוצאות הבחירות האחרונות, ביטול רצון הבוחרים והפלת בנימין נתניהו. בפועל, יאיר לפיד ותומכיו רוכבים על נמר ההפגנות "הספונטניות" בתקווה שבדרך בלתי דמוקרטית זו ישובו להוביל את המדינה. כאשר זה המצב - שבמידה רבה גם הנשיא תרם לו כאשר לא דרש את הפסקת המחאה - לא נותר כמעט טעם ל"הידברות". אם השעטה לעבר יעדם של המוחים לא תיפסק אפילו אם תושגנה הסכמות, אין כל טעם בשיחות עצמן. אם ראשי המחנה האנטי דמוקרטי אינם יכולים להרגיע את הרוב במחנה שלהם, איזו משמעות יש לחתימה על נייר כלשהו?! ומי בכלל יכול להגיע ל"הידברות" ולהסכמות מחייבות מצד המפגינים?! הרוב המכריע מקרב המפגינים דורש את ראשו של נתניהו, כאשר דמוקרטיה או זכויות האדם והאזרח או שלום, כל אלה כלל אינם מעניינים אותו. כאשר זו מטרת המוחים אין מנוס מאישור לאלתר של חוקי הרפורמה, ולא כל מיני חוקים אחרים ומיותרים אשר מסיחים את הדעת מן העיקר ואף מוציאים שם רע לרפורמה ההכרחית - לפני שהרחוב המתלהם יפסול את פתקי ההצבעה של הבוחרים. הרוב המכריע מקרב המפגינים מתנשא וטוען שהוא הוא הדמוקרטיה. גם אני רוצה דמוקרטיה, אבל לא כזו שבה המון משולהב ומתודלק (מקורות הכספים הרבים?) מבעיר את הרחובות, ותקשורת מגויסת פועלת יחד עם אותו המון במטרה לגלגל ראש ממשלה נבחר מכל המדרגות. והקוראים יודעים שיש לי ביקורת רבה על הממשלה הנוכחית. בני גנץ, ראש הפלג היותר אחראי והפחות מתלהם מקרב מתנגדי נתניהו, איננו פועל ממניעים של שנאה המאפיינים את רוב המפגינים. הוא חייב לקרוא למפגינים להפסיק להפר את חוקי המדינה, להתנער מהם ולשלול על הסף כל ניסיון אנטי דמוקרטי לבטל את תוצאות הבחירות הדמוקרטיות.