עברתי את "הגבורות" ואני מטפס-מדדה כבר במעלות הגבהים של העשור התשיעי לחיי, כשחולשות הבשר והגוף מתישות אותי. לחולשות הבשר והגוף מתלוות בעוצמה רבה יותר ויותר החרדות ממה שעלולה לעולל חולשת הדעת. השלמתי עם רגלים כואבות המדדות והמסתייעות במקל הליכה, אך חולשת הדעת היא זו המטרידה אותי ואינה נותנת לי מנוח, כי נגדה לא יהיה מי שיסייע לי כמו שמקל ההליכה מסייע לחולשות הבשר והגוף במעלה המתיש של העשור התשיעי.
לחרדות האישיות שלי מצטרפות החרדות לגורלה של המדינה האהובה עלי. הביטחון הלאומי של מדינתי נתון באלו הימים בידיים של קנאות סיקיריקית-משיחית חשוכה ומסוכנת לקיומנו הלאומי. השר לביטחונה הלאומי של מדינתי מבטיח בהתלהבות רבה לחסידיו, שהם יזכו להעלות בעתיד הקרוב ביותר קורבנות במזבח, שיבנה בהר-הבית בעיר הקודש ירושלים.
יוזמת השר לביטחון לאומי במדינת ישראל וחסידיו לכונן את מפעל הזבח והקורבנות בהר-הבית מבטיחה לעמנו היקר עתיד של עלייה על שרטון חיים מדמם. שרטון החיים המדמם עלול להביא לכרסום בקיומיותו של ביתנו הלאומי היקר לנו, שנבנה במחיר דמים יקר בפעם השלישית.
חבל מאוד שהשר לביטחון לאומי וחסידיו הסקיריקים-המשיחיים פסחו על הצעקה של הנביא ישעיהו בפרק א' פסוק י"א: "לָמָּה לִי רֹב-זִבְחֵיכֶם, יֹֹאמַר יהוה, שָׁבַעְתִּי עוֹלוֹת אֵילִים... וְדָם פָּרִים וּכְבָשִׁים וַעֲתוּדִים לֹא חָפַצְתִּי" ובפסוק י"ג הנביא ישעיהו אמר במפורש: "לֹא תּוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחוֹת-שָׁוְא, קְטוֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי...".
המעשה המוסרי הוא המעשה העדיף על כל עבודות הקורבנות. כל מאוויינו הלאומיים חייבים להיות מעוגנים בהנחת נדבכים קיומיים של חברה יהודית שוויונית המאירה פנים להון האנושי העובד.
העשור התשיעי לחיי מלווה בשלל דאגות קיומיות לא רק במישורי חיי האישיים, אלא גם במישורי חיינו הלאומיים. כמישה וכיליון במישוריות החיים האישית אי-אפשר למנוע, אך את סכנת הכמישה והכיליון לחיינו הלאומיים חובה לגדוע. עלינו למנוע את יוזמת חידוש עבודת הזבח והקורבנות בהר-הבית, כי היא מבטיחה רק מציאות חיים מדממת, החובקת בחובה סכנת הכיליון לחיינו הלאומיים בארצנו האהובה והיקרה, ארץ שבעוד כמה ימים נשמח ביום המציין את עצמאותה במעלות אמצע העשור השמיני לקיומה כמדינה עצמאית.