"החוב הציבורי" או "החוב הממשלתי" הוא החוב של הממשלה. ממשלת ישראל כמעט תמיד בגירעון (כמו רוב הממשלות בעולם), ואת הגרעון הזה היא מממנת על-ידי הלוואות. בפרט, היא מנפיקה אגרות חוב שנמכרות לציבור בארץ ובחו"ל במחיר שוק. ככל שהריבית הריאלית בעולם גבוהה יותר (האלטרנטיבה לאג"ח ממשלת ישראל), אז גם ממשלת ישראל תשלם ריבית גבוהה יותר (מחיר האג"ח שמבטיח תשלומים בעתיד יהיה נמוך יותר). כמובן שהאמינות של ממשלת ישראל וכלכלת ישראל ישפיעו על הריבית: ככל שהסיכוי שהממשלה לא תעמוד בהתחייבויות שלה בעתיד (ומדובר על עשרות שנים קדימה) המחיר של האג"ח יהיה נמוך יותר, כלומר ריבית גבוהה יותר. הדירוג של חברות דירוג האשראי משקף את הסיכוי שהממשלה תעמוד בהתחייבויות שלה בעתיד. בנוסף, הדירוג עצמו משפיע על תפיסת הסיכון ועלות המימון ויש מחקרים בכלכלה שמראים את זה (לידיעת סבר פלוצקר שטוען שדירוג אשראי חסר חשיבות למדינה מפותחת). החוב החיצוני הוא החוב של מדינת ישראל, הממשלה והמגזר הפרטי לחו"ל ובדרך כלל הכוונה לחוב החיצוני נטו, כלומר החוב של ישראל לחו"ל בניכוי החוב של אזרחי (כולל חברות בבעלותם) וממשלות חו"ל לישראל, ולרוב הכוונה לא רק לחוב אלא לכל הסעיף החשבונאי "התחייבויות" שכולל גם השקעות של ישראלים בחו"ל בניכוי השקעות של זרים בישראל, וכולל גם יתרות מטבע חוץ. חוב לאומי הוא מושג מעט מבלבל, כי הלאום זה לא רק הממשלה, ובכל זאת משתמשים במושג חוב לאומי לעיתים כמילה נרדפת לחוב ציבורי. אז מוטב פשוט להימנע מחוב לאומי ולדבוק בחוב חיצוני או חוב ציבורי. חזרה לחוב החיצוני, בישראל הוא שלילי. החוב החיצוני מוסבר במלואו על-ידי הגרעון בחשבון השוטף במאזן התשלומים. כלומר, כאשר יש למשק יותר יצוא מיבוא אז המשק צובר נכסים בחו"ל ו/או יתרות מט"ח ו/או אגרות חוב זרות. הצבירה השנתית סה"כ שווה לעודף היצוא - יצוא פחות יבוא (ולמען הדיוק יש להוסיף את סעיף "העברות חד-צדדיות נטו" שזה מתנות מחו"ל בניכוי מתנות לחו"ל). הגרעון מצטבר ומצטרף לחוב החיצוני, וכמובן שאם הגירעון שלילי לאורך זמן (יותר יצוא מיבוא) אז גם החוב החיצוני שלילי ויגדל לאורך זמן (כלומר ישראלים צוברים יותר נכסים בחו"ל בניכוי זרים שצוברים נכסים בישראל). לכן לטעון שחוב חיצוני נמוך זו עדות לאיתנות הכלכלה זה לא ממש מדויק. אולי זו דווקא עדות לחסמי יבוא שפוגעים בכלכלה ובהיקף היצוא? החשיפה ליבוא בשנות ה-90 הגדילה מאוד את החוב החיצוני למשך שנים רבות, אבל בזכות החשיפה הזו רמת החיים עלתה ותעשיות היצוא התפתחו. ככל שיש למשק יותר נכסים ובפרט ככל שיש לממשלה, כולל בנק ישראל, יותר נכסים (יתרות מט"ח למשל) אז כמובן שזה מעלה את דירוג האשראי. כלומר, יתרות המט"ח של בנק ישראל משפיעות על דירוג האשראי במידה מסוימת אבל הן לא חיסון נגד שינוי בדירוג האשראי. אז גם אם היו לישראל פי שלושה או פי חמישה (תלוי איזו גרסה של זליכה בוחרים) יותר יתרות מט"ח מחוב ציבורי, עדיין הרעה במצב הכלכלי צפויה להשפיע לשלילה על דירוג האשראי. הטענה שבזכות יתרות המט"ח אין סיכוי שממשלת ישראל לא תעמוד בהתחייבויות שלה היא שטות מוחלטת. הרי אם זה היה נכון, היה לנו דירוג אשראי מושלם. נורא פשוט: גם אם כרגע יש לי יותר נכסים מהתחייבויות אני עדיין יכול לפשוט רגל בעוד 10 או 20 או 50 שנה. כלומר, הטענה של זליכה היא קשקוש מוחלט, שלא לדבר על העובדה שיתרות המט"ח של בנק ישראל הן כ-700 מיליארד שקל והחוב הציבורי מעל טריליון. כמו שגוטליב אומרת: שמחתי לעזור.