כאשר בארה"ב מכריז נשיא של כהונה ראשונה כי הוא חפץ להיבחר גם לכהונה שנייה, חושב לעצמו הישראלי: האם החלטה זו מיטיבה עם ישראל, או לא? ממבט חטוף ישיבו רוב הישראלים: לא, זו אינה בשורה מבורכת לנו. זהו המענה המיידי, עוד לפני שכותבי מאמרי דעה (ובכללם גם הח"מ) ילעיטו את הלקוחות בסברות, כלומר ניחושים, בדבר סיכוייו של ביידן לנצח יריב שיתמודד מולו. ומי המתמודד מולו, וזאת עוד לפני בחינת הסיכוי של ביידן לנצח יריב, וכרגע הינו אלמוני? והמתמודד מולו, יש להדגיש, איננו בהכרח אישיות ריפובליקנית. הרי מעמדו של ביידן בתוך מפלגתו הדמוקרטית, בשפל. רק ועידת מפלגתו היא שתאשר את מועמדות ביידן או את מי שיתמודד מולו וינצח בוועידה, את המתחרה מקרב המפלגה. אם כן, דרכו של ביידן לעצם המועמדות היא רבת מהמורות פוליטיות. וזאת, עוד לפני שנדע מי המועמד הריפובליקני שיתמודד מול ביידן או מול אישיות אחרת מקרב הדמוקרטים. בתוך שתי המפלגות יתנהלו מאבקים עוד לפני שנדע מי נגד מי. הנשיא-לשעבר טראמפ כבר הודיע כי ירוץ שוב לנשיאות, חרף בעיותיו המשפטיות. על כן אנו צופים מעתה חודשים עתירי סערות ומהפכים רבים עד לבחירות הבאות לנשיאות. וכל זאת, בבחינת מקדמה לפני כל חישוב לגבי סיכוייו של ביידן לזכות, או לפחות להתמודד, במרוץ לבית הלבן. אי-אפשר להוציא מכלל חשבון את האפשרות שביידן ייוותר כנשיא של כהונה אחת, ולא רק משום שיפסיד בבחירות למועמד ריפובליקני. הוא עלול לנחול תבוסה גם בוועידת מפלגתו שאמורה לאשר את מועמד המפלגה לבחירות לנשיאות. הרי לפי כמה סקרי דעת קהל בארה"ב רק מיעוט מקרב הדמוקרטים מצדד במועמדותו לכהונה שנייה. גם גילו של ביידן (80) איננו מקדם את מועמדותו. לא אחת ניכר גילו עקב נאומיו הלא-רהוטים. כל הנתונים האלה מורים כי עדיין מוקדם להתמקד בהערכה מבוססת שתאותת לגבי סיכוייו של ג'ו ביידן, לזכות בכהונה שנייה. גם אנו נתקשה לחזות את אופי היחסים עם ישראל, לקראת הבחירות לנשיאות. ממבט ראשוני בלבד, נשיא ריפובליקני יהא נשיא מועדף על ישראל. אבל מרחף עוד סימן שאלה: מי יהיה ראש ממשלת ישראל ב-2024? על כל פנים, מדינת דלאוור אותה ייצג ביידן בנאמנות עשרות שנים, תגמול לו בשנות פרישה חמימות מפוליטיקה, אם כך יחליט המצביע בארה"ב בנובמבר 2024.