שירה גפשטיין מציגה "התכת מבנים", שילוב מעניין של מבנים ידועים תלויים ומעוצבים לכדי ישות אחת. בן הנטקנט במיצג וידאו "מילה", ובו חלקי הגוף מופיעים בנפרד בקצב מהיר עד לכדי ישות אחת בסוף. האם זה האדם כמריונטה הנשלטת על-ידי כוחות חיצוניים? באגפים השונים האמנים מתייחסים ל"אמנות הוותיקה והעתיקה", לארכיאולוגיה, לכדי החרס והזכוכית. מעניין לראות איך במאה ה-19 עיצבו קומקום וכוסות פורצלן עדינים עם ציורים פסטורליים של גבר ואישה בלבוש מאז, זאת, על-רקע כדים עתיקים מתקופת החרס. עבודה מיוחדת של אבנר זינגר: כד חרס צבעוני, מצויר, חושף מתחתיו את שרידי הכד הקדום, היציב, הליבה, בהשוואה לשבריריות של זמננו. עוד באגף הקרמיקה - קופים שובבים תלויים באוויר שיוצרו בסדנה במקסיקו ומייצגים את רוחות החיות המלוות אותנו בחיינו, לפי אמונה זפוטקית עתיקה.

עבודת וידאו מאלפת לתואר שני בבצלאל של אלון חלמית: התיישבות עירונית במבנים ניידים המאפשרים לנו חיים ניידים, בדומה לקיני צפרים נודדות, למעופן החופשי באוויר. תקצר היריעה לפרט את כל העבודות המעניינות, אך יש לציין את הבחירות המצוינות של האוצרות/ים אנריאטה אליעזר ברונר, ניר הרמט ותומר ספיר מישראל והאוצר הבינלאומי ד"ר קווין מוריי. בגלריה בנימיני לקרמיקה (העמל ת"א) מוצגות תערוכות מאלפות המתייחסות לקיימות ושמירה על הסביבה: אורלי מונטג יוצרת אובייקטים מינימליסטים, יצורים אנושיים קטנים המחפשים מסתור מפגעי הטבע. הם צבועים בצבעי אקריליק חומים כצבע האדמה ומהווים אזהרה לעתיד. המעצב אורי בן צבי התמקד במשך הקריירה שלו בעבודות עץ. כאן הוא חוקר את ההשלכות של כריתת עצים לסביבה. האם אין כאן פרדוקס? ניצול העץ לצרכי האדם?