הם חוזריו ומזכירים לנו שוב ושוב את יום הצהרת בלפור, הם מזכירים לנו את 2 בנובמבר, הם מזכירים לעולם את ה"נכבה". הם אינם שוכחים תאריכים משמעותיים שהביאו להקמת ישראל. משמרים בקנאות, מטפחים את השנאה היוקדת למדינה שקמה ב"פלשתין". המדינה היהודית. ועתה הם מזכירים לנו את ה-15 במאי - היום שבה קמה ישראל ונכזבו תקוותיהם. כשאנחנו שרויים במערכה נוספת בעזה, "מגן וחץ", כאשר חיל-האוויר פועל לבלימת טרור הג'יהאד האיסלאמי נגד יישובי עוטף הרצועה, אנחנו שוכחים במידה רבה את מלחמת התעמולה הארסית והמתמדת, שמתנהלת נגדנו מרמאללה. שוכחים? - מפקירים! תעמולה שמגייסת לצידה את האו"ם, ופועלת כמכונה משומנת, מתמדת, הרסנית. על הגשר מעל נהר הריין בבזל, שממנו נשקף מלון "שלושת המלכים" היוקרתי, שמעל מרפסתו צולמה תמונתו המפורסמת של הרצל, ולא הרחק מאולם הקזינו שבו הכריז על מטרת הציונות - מדינה לעם היהודי בארץ-ישראל - מוצב דוכן צבעוני שלצידו מתנוססים שני דגלים פלשתינים. שני שוויצרים קשישים מחלקים לכל עוברי-האורח חומר תעמולה נגד ישראל, כפתורים, חוברות, תמונות ואפילו דגלי אש"ף. זוהי רק אילוסטרציה למכונת התעמולה המשומנת, הערבו-פלשתינית, העובדת ללא לאות בכל ימות השנה, בכל אתר באירופה, בקמפוסים באמריקה, נהנית מתמיכה כספית נדיבה מצד שונאי ישראל. לא תמצאו על הגשר שעל נהר הריין ולא במקומות אחרים באירופה דוכני הסברה ישראלים. בקושי יישמע קולה של ישראל, כשהיא מוחה על השקרים המופצים נגדה ובאים לידי ביטוי מיוחד, בימים שבהם האש מתלקחת בגבולנו, כבימים אלה. עם כל הכבוד לביטחון ולהגנה על אזרחי ישראל שבעורף, הגיע הזמן שישראל תצא גם למתקפת הסברה. תזים את השקרים המוטחים בה, בעצם קיומה, ולדבר בשפת הזכות, שעליה אנו מתבססים. השמועה אומרת, שבממשלה הנוכחית הוקם משרד להסברה. לא כצורך אמיתי, אסטרטגי, אלא כצורך פוליטי, לפתור בעיה לחברת כנסת מסוימת. היא נתמנה אפוא לשרה והוענק לה תיק ההסברה. עליה להמציא מחדש את גלגל ההסברה. לבנות משרד יעיל ופעיל ולאיישו בצוות מיומן. לדבריה, היא עובדת יומם וליל, עושה לילות כימים במשימת ההסברה. תוצאות בינתיים - אין. גם לא יכולות להיות - באין תקציב ראוי לרשות המשרד ובאין אנשי מקצוע מן המדרגה הראשונה שגויסו למשימה. ובינתיים - התותחים רועמים, צה"ל הולם בהצלחה בג'יהאד האיסלאמי - ומנגד ממשלת ישראל כושלת בזירת ההסברה. מוזות התעמולה הפלשתיניות אינן שותקות. וכך תציין היום, 15 במאי, עצרת האו"ם, לראשונה, את "יום השנה לנכבה הפלשתינית", במלאת 75 שנה לישראל. חתן המסיבה, אבו-מאזן, יקדיש נאומו ל"זכות השיבה". לאן? כמובן, לשטחי מדינת ישראל. האירוע מתרחש בעקבות פעילות דיפלומטית אינטנסיבית של הנציגות הפלשתינית באו"ם ולאחר שבשנה האחרונה דוברי הרשות הפלשתינית העלו ומעלים בכל הזדמנות ובכל מקום את התביעה "למימוש זכות השיבה של הפליטים הפלשתינים וצאצאיהם לבתיהם". המטרה כמובן להביא, בדרך של הצפת ישראל בעשרות אלפי ערבים, לחיסולה כמדינה יהודית-ציונית. בחזית מול התועמלנים הערביים באו"ם ניצב שגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן, דבר חיובי כשלעצמו. השגריר ארדן הוא נואם מעולה, מנוסה בעמידתו נגד התועמלנים האנטי-ישראלים באו"ם, יודע מענה, חריף לשון, חד מסרים, איש אמונים. ללא ספק יפריך אחד לאחד את השקרים שאבו-מאזן יפריח בנאומו התועמלני. זה יהיה יום גדול בזירה הבינלאומית לקבוצת ערבים, שמעולם לא הייתה להם עצמאות או מדינה, כל עוד היו תחת שלטון מדינות ערביות אחרות או חלק מ"סוריה הגדולה". זהו עם ממוצא, שמבקש לו מדינה תחת המדינה היהודית האחת והיחידה. את שאיפתו הוא מבסס על אדני התעמולה השקרית והמשך מאבק הדמים, הטרור, שאת עיקר מחירו משלמים בני עמו. כשאנו רואים את יכולות צבא ישראל, ושאר זרועות הביטחון, אולי עולה בתוכנו תחושת זלזול בזירת מאבק ההסברה, שבה אנו כושלים פעם אחר פעם. אבל היא זו המזינה את הלהט הערבי להוסיף ולהילחם בנו, ולרכוש תמיכה במאבק זה מגורמי מפתח בזירה הבינלאומית. כאלה שהם שונאי ישראל בלאו הכי וכאלה שנמסים תחת מכבש התעמולה הערבי-פלשתיני. הקמת משרד ההסברה בממשלת ישראל היא אפוא דבר חשוב, בעתו, ובלבד שהמשרד הזה יוכיח את עצמו. לא רק יסביר את זכותנו להפעיל כוח כנגד מבקשי נפשנו, אלא בעיקר ומעל לכל להציג את כוח הזכות שלנו לקיים את מדינתנו בת ה-75 ולבססה, להתנחל, להתיישב בכל רחבי ארצנו. לגרום לכך שהתעמולה והטרור הערביים יתנפצו על קיר הברזל המוצב נגדם. כמאמר הקלישאה: אם עשית ולא פירסמת - כאילו לא עשית. ואם חיסלת, פגעת, שיבשת, ולא הסברת את מהות הפעולה - כאילו נכשלת. הסיבוב הנוכחי טרם נסתיים, הסיבוב הבא כבר מחכה לתורו.