קשה להבין את הרצינות התהומית והמשאבים המושקעים בהולנד ובארה"ב לשאלה אם התמונה היא "ורמיר מקורי או לא", כאשר כמה ק"מ משם מתחוללת מלחמה באוקרינה ואנשים נאבקים על חייהם. גם בארץ, כמובן, אך לשמחתנו זה נגמר מהר יותר. ההסבר ניתן על-ידי הצוות האמריקני שהסכים להשאיל חמש תמונות מהמוזאון שלו לתערוכת ורמיר בהולנד, ולהשאיר שתיים אצלו לצורך "עליה לרגל". כן, מסתבר שאנשים עולים לרגל לראות אמנות, והעניין בוורמיר צמח לאחרונה. לגבי ההולנדים המקיימים עכשיו תערוכה בינלאומית מקפת של וורמיר ברור שזו תעשיה, ענף הכנסה למדינה, וכל הכרטיסים נמכרים זמן רב מראש. הסרט ורמיר מוצג בסינמטק ת"א ובמוזאון ת"א במסגרת דוקאביב. לפי כמות הנוכחים באולמות שאלת המקוריות של ורמיר היא כנראה נושא חשוב ועיקרי. אך לצד השאלה הטכנית כיצד לזהות יצירה מקורית של אמן היה גם צורך בהתייחסות לתוכן ולנושאים אותם בחר ורמיר לצייר, ועל כך לא נאמר הרבה. הרסטורטורים של מוזאון הרייקס באמסטרדם, בו מתקיימת עכשיו התערוכה, מודים שאין הרבה ידע על הרקע של ורמיר וסביבתו, עובדה מוזרה במקצת בהתחשב בשנים בהם חי ורמיר: 1632-1675, שנים שכבר ידעו הרבה על רמברנדט (1605-1669) למשל, שחי באותה תקופה. ורמיר נולד ועבד בעיר דלפט הידועה בעבודות הפורצלן הכחולות שלה. הוא חי בתקופת "תור הזהב" - תקופת הפריחה של האמנות, הכלכלה, המדע והמסחר בהולנד. עד לאחרונה הוא נחשב אמן זניח, אך מחקרים של מבקר האמנות הצרפתי תאופיל תורה ושל היסטוריון האמנות הגרמני גוסטב ואגן, במאה ה-19 גילו מחדש את האמן ועוררו עניין ביצירתו, כמו גם משפט מפורסם שהתנהל על זיוף של יצירותיו על-ידי צייר בינוני שגרף הון מזיופים אלה. בעיית המקוריות/הזיוף של יצירותיו הרחיקה, כנראה, אספנים רבים מקנייתם, למרות שמחירם אמור רק לעלות עקב העובדה שנותרו רק כ 37 תמונות שצייר במשך 43 שנותיו. לאחרונה גם עלתה השאלה אם השתמש בטכניקת הקמרה אובסקורה (טכניקה של העתקה על נייר שקוף) שהתפתחה אז ורבים השתמשו בה לציור. בסרט זה האוצרים ההולנדים אומרים שאולי הוא נעזר בטכניקה זו להסתכלות בלבד, אך חוקר ודוקומנטריסט אמריקני צילם וניסה להוכיח כי ורמיר השתמש בטכניקה זו לציוריו (זאת בסרט אחר, של טים ג'ניסון, ממציא ואיש עסקים מטקסס).

מהו הקסם של ורמיר?

הסרט לא מתייחס לכך לכן אוסיף אני את הבחנותי. ציוריו קטני ממדים (כ-40X50 ס"מ), אבל מדויקים ומופלאים בעיצוב האורות והצללים, בצבעים ובקומפוזיציה. כמעט ואין אצלו קווי מתאר. הצבעים משתלבים זה בזה ויוצרים הרמוניה מצד אחד וניגוד מצד שני (לדוגמא: האישה עם הכובע האדום והבגד הכחול). ורמיר צייר בעיקר את בני המעמד הבינוני בתוך אותה פינה ביתית, מול חלון. נשים בעבודות יום יום, מוזגת חלב, תופרת, קוראת מכתב, מנגנת בגיטרה, שעור נגינה, מחזר המגיש לנערה כוס יין. סצנות יומיומיות ובאותה מידה אוניברסליות, רגעים אינטימיים המשרים מגע קסם של אווירה, כמעט שירה. הנשים תמיד רכות, מרוכזות במלאכתן. יש כאן הרמוניה ושמחת חיים. "נערה עם עגיל פנינה" של ורמיר מוכר היטב לקהל הרחב בעיקר בזכות רב המכר שפרסמה הסופרת האמריקנית-בריטית טרייסי שבלייה ב-1999 ועוסק בחייה של הנערה. ב-2003 הוא עובד לסרט קולנוע בכיכובה של סקרלט ג'והנסון, והיה מועמד לשלושה פרסי אוסקר ושני פרסי גלובוס הזהב. בתקופת חייו של ורמיר פנינים היו אופנתיות מאוד, והן יובאו להולנד מהמושבות בדרום אסיה. עגיל פנינה הונצח גם בעוד כמה מעבודותיו. לדברי אחד מאוצרי התערוכה בימים ההם עגילי פנינה עלו הון עתק, וכנראה ורמיר צייר את החיקוי הזול של התכשיט. מזויף או לא, טוב לדעת שאנשים מקדישים מזמנם וכספם לאמנות ולא למלחמה. אך גם זה אמור להיות אם ביחס למציאות הנוכחית.