שני אנשי חיזבאללה בשחורים התייצבו מרחק 50 מטרים מאיתנו במה שהייתה פעם הגדר הטובה במטולה. גם מול הצנחנים, שהבאנו להם פיצה כשרה. הם היו שניים והתעבו. גם הקצין הגיע. אנו תרמנו מ"פ במבצעית ביחידה מובחרת מילואים ופרח טייס וצנחן ממלחמת לבנון הראשונה, ובכיר במילואים בחיל-האוויר ואיש מן הסטילים. חילופי רשמים. אנשי החיזבאללה נשענו אחד על כתף חברו במשהו פרובוקטיבי. היינו שבט משפחתי של 25 והרוב בקרבנו חש התרגשות מסוימת. השמש זרחה והשיטה פרחה וכלום לא קרה. רק המחשבה כי מספיק אחד אשר ילחץ על ההדק על דעת עצמו וגבול ישראל-לבנון הופך למאכולת אש. ריבונו של עולם כמה מלחמות פרצו בהיסטוריה בגלל טעות אנוש. הטיול בגליל וברמת הגולן מסב אושר. "לשיר זה כמו להיות ירדן", נעמי שמר. אך האזור ריק למחצה. אפשר שמתכוונים להגיע בחג השבועות בשבוע הבא. בגמלא נותרו שבעה נשרים. "דרך נשר בשמיים", וזיהינו רק שלושה. בהר אביטל שוב מצאנו את קוניטרה הישנה פרושה תחתינו כמו בימים ההם של הגעש. שוב תרמנו משהו, עימנו בת משפחה ששירתה כאן בימים סוערים. נעלמה המרפאה שצה"ל העמיד לטובת פליטים ממלחמת האזרחים בסוריה. בשיר אל אסד שוב אינו מוחרם. באחוזת אוהלו דתיים ונוצרים, יהודים וערבים. מקום מושבו של ברל כצנלסון הקבור במוזוליאום הסמוך בכנרת. קרוב למלכת הזמר העברי במלים ובלחן נעמי שמר. כבר כמעט 20 שנים שאינה עימנו, והיא עדיין כל כך. גם רחל. כה קשה לאהוב את הארץ הזאת. אבל איך אפשר שלא לאהוב אותה בטירוף?