הטוויטר רוגש, צייצני שמאל וצייצני אמת מערבים אמת בשקר, משפטים מתוכנית עובדה נעטפים בנרטיבים מימין ומשמאל, כל צד שופך רפש על הצד השני. משועממים פשוט משועממים. בואו נזכור שאנו בימי חג מתן תורה, חג בו קיבל עמנו את עשרת הדיברות בהר סיני. הדיבר התשיעי הוא "לא תענה ברעך עד שקר" לא תענה מלשון עינוי. פעם עדות שקר הייתה מענה בייסורים רק את הצד שכנגד. היום בעידן התקשורתי החדש, עינויי האינקוויזיציה של השקרים הם נחלת הכלל, ומתי אם לא בימים אלה ימים של חג מתן תורה הגיע הזמן לחשבון הנפש. מהי אמת מהו שקר? האם זה ודאי שיגאל עמיר רצח את רבין? האם "שמפניה" אומר אמת כאשר הוא מכריז בטלוויזיה שלא הוא מסר לניצן חן את הכרזה עם רבין במדי SS? כיצד אנו האזרחים יכולים להחליט? איננו חשופים לחומרי הראיות ואף אם היינו חשופים להם אין לנו הכישורים לבחון אותם. האם יכולים אנו להחליט אם רומן זדורוב רצח את תאיר ראדה אם לאו? והתשובה היא שאיננו יכולים. איננו יכולים לדעת בוודאות כלום מכלום על יגאל עמיר, "שמפניה", או רומן זדורוב. בנושאים אלה אנו מחויבים למעננו ולמען הדורות הבאים להסתמך על רשויות החוק ובראשם ועדות החקירה בראשות שופטים, ובתי המשפט. גם אם איננו סומכים עליהם בעיניים עצומות, גם אם אינם מחוסנים מטעויות, אנו מסתמכים עליהם 100%, כי אם עליהם לא נסתמך, על מי נסתמך?, אם עליהם לא נסתמך, נתפרק. בין אם רומן זדורוב רצח בפועל ובין אם לאו, האמת האחת והיחידה היא שרומן זדורוב לא היה רוצח עד מועד הרשעתו כרוצח תאיר, והפסיק להיות הרוצח ברגע שזוכה במשפט החוזר, וברור שהוא לא יכול להיות גם רוצח וגם לא רוצח ובכל זאת כל אחד ממצבי הקיצון הם "אמת לשעתה" אמת אחת ויחידה למועד המתאים לה, ואין בלתה (למקרא דעת הרוב בפסק הדין המשפט החוזר אני משוכנע שהרוצח של תאיר מסתובב חופשי). בין אם יגאל עמיר רצח את רבין ובין אם לאו (ואני משוכנע שהוא רצח, או לפחות לקח חלק מוביל ברצח) הוא לא הפך רוצח מרגע שלחץ על ההדק, הוא הפך רוצח מרגע שהורשע, ויישאר כזה אלא אם ערכאה שיפוטית מוסמכת תחליט שהוא איננו הרוצח, ככל שערכאה שיפוטית תקבל החלטה כזו. אז האם נאמין ל"שמפניה" כאשר הוא טוען שלא הוא העביר לניצן חן את הכרזה עם רבין במדי SS?. והתשובה שאין זה כל כלל משנה מה טוען "שמפניה" ומדוע כי ועדת החקירה בראשות השופט שמגר קבעה על-פי עדות ניצן חן שאבישי רביב הוא זה שמסר לניצן חן את הכרזה. כל מי שקונה את הטענה שקביעה של ועדת חקירה ממלכתית היא פארסה (בלי כל קשר למציאות שהוא מעריך או אפילו חושב שהוא יודע) קונה באותה נשימה את הרעיון שכל קביעות בתי המשפט הן פארסה, קובע באותה נשימה שיגאל עמיר לא בהכרח רצח את רבין, כאשר האמת העובדתית שאין בלתה היא שעמיר רצח בוודאות את רבין, ולא מראיות פורנזיות, לא מהתוודותו, לא מצילומי אותו צלם מהגשר, אלא מסיבה פשוטה שכך החליט בית משפט מוסמך, וכל עוד בית משפט מוסמך לא יחליט אחרת, הוא הרוצח. וכמובן גם כאשר בית משפט מוסמך מחליט, ניתן למתוח ביקורת על ההחלטה, מותר לחקור ולאסוף ראיות נוגדות, מותר לפעול למען זיכוי על-אף ההרשאה, ממש כפי שעה עו"ד ירום הלוי בנפלאותיו עבור רומן זדורוב (ועבור עם ישראל כולו), אך לברך על המוגמר יכול היה רק לאחר שבית משפט זיכה את רומן במשפט החוזר, והפרקליטות החליטה שלא לערער. בקיצור אין ספק ש"שמפניה" מסר לניצן חן את הכרזה של רבין במדי SS, זו האמת ואין בלתה, לפחות עד אשר ערכאה שיפוטית מוסמכת תחליט אחרת. והטוויטר? שיצייץ, למי אכפת!