מעת לעת אני מוצא את מחנכיי ניצבים על כתפיי, לנגד עיניי, בתוככי ליבי, מרחפים מעל ראשי, מדגדגים בנשמתי, לוחשים באוזני, מחייכים לעברי, בתחנות חיי השונות.
אני פוגש את המחנכת, שושנה סאיל, מכיתה א', את המורה לזמרה, שמחה בן דוד מכיתה ד', את הרב אריה לוין מהישיבה התיכונית בשדה יעקב, את הרב אליהו קארו ראש הישיבה, את אסתר לב אם הבית, את המזכירה זהבה שאיש לא ידע את שם משפחתה, את הרב חיים סבתו בישיבת ההסדר, את פרופ' יעקב כץ מהאקדמיה.
והם, כולם רשומים באותיות של זהב על לוח ליבי כדמויות המלוות אותי מזה חמישה עשורים ומעניקות מרוחם להחיות נפשי בעת הצורך. זכיתי, זכתה משפחתי, בעיקר זכו ילדי ישראל, במורה ומחנכת מדמויות ההוד החינוכיות, רעייתי נוות ביתי, המוסרת, כפשוטו, חייה להצמחת ילדי ישראל מתוך מסירות נפש, אהבה ושליחות אינסופית.
בשורות הבאות אני מבקש לדבר בשמם של תלמידי רעייתי, אשר כמוני, נושאים על חותם ליבם את המורה המופלאה, אשת המופת והמחנכת בענווה, בצניעות, במסירות, מחנכת גם ממרחק שנות דור, "המורה רינה" או כפי שבשנים האחרונות בוחרים תלמידיה לכנותה באהבה: "ד"ר רינה".
מורה של יום חול ושבת, מורה של יום מעונן ושרבי, מורה של שמחה ואכזבה, מורה של כישלון וניצחון, מורה של הכלה והצבת גבולות, מורה של אמפתיה והעצמה, מורה של הנפש והדעת, מורה של תשוקה ולהט, מורה של דאגה ואכפתיות, מורה שאינה מוותרת על ואינה מוותרת ל.., מורה של לילה ויום, מורה של אור וחושך, מורה של כללי ופרטי, מורה של שיחת נפש ושיחת גבולות, מורה של תיקון והזכות לטעות, מורה של ליפול ולקום, מורה של אהבה וחמלה, מורה שהיא אם ואחות, מורה שהותירה ביומה הראשון במערכת החינוך, לפני כשלושה וחצי עשורים את האגו שלה אצל השומר בכניסה לבית הספר ומאז שכחה לאסוף אותו.
כן, תאמרו משוחד, אלוף נעוריה, אהבת חייה, ואני אומר בצניעות ואהבה, זהו המעט שאני מעז להעלות אודות המחנכת שעדינותה ורוך התנהלותה מתכתבים עם היותה לביאה המסוככת על תלמידיה בעת הצורך.
זכיתי, זכינו, התברכו ילדי ישראל במחנכת, בשר ודם, בעלת תכונות ואופי של מלאכים, התברכו במחנכת של "והצנע לכת", מחנכת שאינה זקוקה לכתרים, לתעודות, לתארי אבירות ואצולה כדי לדעת כי מלכה היא. מלכת ילדי ישראל הפורצים תקרות זכוכית תודות לדבקותה, מסירותה והתמדתה, הצומחים לתפארה, הזוכים לתעודות הצטיינות מטאפוריות בחינוך למידות טובות ולערכים נשגבים, לצד הישגים לימודיים.
תודה לך בשם ילדי ישראל על כל הטוב והחסד עליהן את מרעיפה באהבת אין קץ, תודה לך ולחברותייך המורות, אשר בצניעותן מחיות את הדור במים מתוקים של אהבה וחמלה, ערכיות ומצוינות, תודה לך על היופי שאת מוסיפה לעולם בזרעים שזרעת, בפירות שהניבו, באמונה שלך באדם, מתלמיד ועד...
ברכתי לאלפי תלמידייך שיזכו למה שזכיתי אני ממחנכיי, להיות נוכחת בכל תחנה מתחנות חייהם המשמעותיות. תודה לך, ראויה את לתעודה של כבוד, שנכתבה כולה ממילים של אהבה מבוגרייך אשר בימים אלה מפלסים וחוצבים דרך משלהם, בתקווה ובתפילה שייפגשו בדרך עוד "ד"ר רינה", עוד "המורה רינה".
כתבתי דברים אלה לא רק לכבודה של נוות ביתי, לא רק כדי להלל, לשבח, לפאר, לרומם, לעלה ולקלס את "ד"ר רינה", בחרתי לפרסם דברים אלה לכבודם של כל אותם מחנכים ומחנכות המוסרים נפשם למען חינוך ילדי ישראל, בענווה ובצניעות. אתן, הגיבורות, הרואות במשימת הדור שליחות ראויות לשבת ראשונה במלכות.
