חלק ראשון: מבוא ועל שירי בלפור חקק

א. ייחוד שיריהם של הרצל ובלפור חקק

זה עתה הופיעו שני ספרי השירה החדשים, באחד כונסו שיריו של הרצל חקק ובשני שיריו של בלפור חקק. כינוס השירים, שנכתבו במשך כמעט עשור שנים של יצירה, והיא תוססת ונבעה ללא הפסק על-אף פעילותם הציבורית העניפה, עדות בה ללהט שליחותם האמנותית. ספריהם מופיעים כשנה לאחר הופעת סיפרם המשותף "ירושלים אשר אהבנו", ומבליטים עתה את ייחודה של שירת כל אחד מהאחים התאומים על-רקע העולם הרוחני העמוק המשותף והיחס הקרוב לירושלים, המסמל את צמיחתם מול עולם ההיסטוריה, התרבות, והמסורת והציונות של העם היהודי במשך אלפי שנים. אין תימה, אפוא, שספרם המשותף בעצם הופעתו היה בעל ייחוד מובהק ביצירה הספרותית הישראלית בעשורים האחרונים. שהרי ייחודו היה בכך שכלל משיריהם היפים וממסותיהם על עיר הקודש, והם מביעים את אהבתם לעיר על כל הכלול בה, כל המערכת האמונית, הלשונית, ההיסטורית והתרבותית של העם היהודי לדורותיו. פירסמתי מאמר על הספר המופלא ההוא ב"חדשות בן עזר", אבל בו גם תהיתי על תופעה ייחודית נוספת, והיא - האם קיימת השפעה או זיקה בין שמותיהם הכפולים של האחים היוצרים, שזכו כל אחד מהם לשם תנכ"י בצד השם הציוני, ולא רבים מודעים לכך. ולכן תהיתי אם לשמות הכפולים, הרצל-אלדד ובלפור-מידד, יש השפעה על מהותה הייחודית של יצירתם שיש בה גם שליחות. שהרי לפי המסופר בתנ"ך (ויקרא פרק י"א), משם ניטלו השמות אלדד ומידד, השניים הוסיפו להתנבא במדבר אל מול משה, אף כי כל שאר שבעים נבחרי העם, שנקראו יחד עימם למעמד המקודש של הקמת מועצת הזקנים, חדלו להתנבא - ובכך כאילו התריסו השניים נגד סמכותו הנבואית הייחודית של משה. על כן עוררו את חמתו של יהושע בן נון, אבל משה עצמו קיבלם בברכה ואמר כי טוב היה לו כל העם היו נביאים. מאמרי זה אף פורסם לאחר מכן בגיליון של "פסיפס", כיוון שהעולם הרוחני המיוחד המאפיין את יצירתם, מושך תשומת לב והוא אכן מוסיף ומהבהב בספריהם החדשים, והפעם בבירור. כל אחד באופן הייחודי לו. שמותיהם של הספרים כבר הם מעידים על ייחודה של שירת כל אחד מהם. אף כי יש מן המשותף בבסיס יצירתם. זו שירה שנושאת שליחות של "תיקון" עולמם - ועוד אפרט את משמעות המונח - במובן ייחודי להם על-רקע משמעות המונח הקבלי בכללו. "התיקון" מתקיים תוך השראה ייחודית שהיא כ"התנבאות", ומתבטא ביצירתם, זאת נאמר כבר כאן, בחתירה להבנת משמעותה המקיפה של הזהות האישית. זהות זו עוצבה כבר בילדותם במשפחה, בזיקה להורים ובמיוחד לסבים. לאחר מכן הושלם עולמם הערכי והרוחני בחינוכם בבית הספר הירושלמי "אליאנס", בחינוך ששילב אף הוא את ערכי העולם המסורתי האמוני עם הערכים הציוניים. הזהות האישית הזאת מעוגנת כמובן בעושר של זיקה ללשון העברית, לטקסטים ולמקורות העבריים לדורותיהם ובמיוחד לתנ"ך, כשהציונות והשירה הציונית מהווה תשתית רבת משמעות נוספת במהלך הרוחני המקיף והמופלא הזה, שכל אחד מן האחים עתיד להבליט בה צדדים שונים.

ב. ייחוד משמעותם ואופיים של שירי בלפור (מידד) חקק

שם ספרו של בלפור, "סולם הכלים השבורים" מבליט את ייחודו ומכוון את הקורא לכך ששיריו עומדים בזיקה לתורת הקבלה בניסוחה על-ידי האר"י הקדוש. שהרי המונח "הכלים השבורים" הוא מונח בסיסי בתיאור הקבלי של בריאת העולם וממנו נגזר המונח "תיקון", בעוד המונח "סולם" מקשר את שם הספר לחלומו של יעקב אבינו וקישורו לכאן מרתק, ונדון בו בהמשך. ובכן, מהם הכלים השבורים? לא נתיימר להציג כאן את תפיסת העולם בשלמותה ורק נאמר כי בעת בריאת העולמות על-ידי האלוהים וסידורם בסדר עולה מהגשמי אל הרוחני עד לכלל "עשר הספירות", השפיע האלוהים אור אין סופי אל הכלים שהיו אמורים להכילו וליצור את העולם. אך הכלים לא עמדו באין סופיותו של האור הזוהר ונשברו וניצוצות אור נפלו את תוך "הקליפות", שהן חלקיקי הטומאה. כיוון שכך מוטל על האדם להביא את הגאולה בתהליך של "תיקון" הכלים השבורים הללו, על-ידי העלאת הניצוצות שנישבו בתוך הקליפות, כל אחד על-פי יכולתו ואישיותו ופעולותיו למען תיקון עולמו שלו עצמו, כלומר - בתיקון עצמי, אישי, שיסייע גם בעקיפין גם לתיקונו של עולם (כמובן, יש פירושים נוספים לתיקון ולהבאת הגאולה כגאולה קולקטיבית, לאומית משיחית או קוסמית, אבל זו לא הכוונה בספר זה). ומהי משמעותו של הסולם? ללא ספק הוא מקושר לסולם יעקב. ומהו? על-פי המסופר בספר בראשית כל זה קרה כשיעקב נרדם וישן בדרכו צפונה מבאר שבע לחרן. והנה בחלומו סולם מוצב מן השמיים ארצה ומלאכים עולים ויורדים בו, וכשהתעורר אמר, אכן זה שער השמיים. או אז אלוהים הבטיח לו את הארץ הזאת, לו ולבניו. ואכן, בשיר מיוחד שבו רמיזה לסולם יעקב, שיר המקדים את המדור הראשון בספרו של בלפור ושמו" זהות", שיר הקרוי במפורש "סולם", נאמר כך: "הִשכַּמתי בּבּוקר / לִכְתוב כְּתיבת שַחרית./ תְפילת הַמילים. בַּמִדבּר הייתי ורַק שָם / נִפתחו לפנַיי שַערי תְפילה / נְעולים מִקֶדם לַתוהו היוּ מַלאכים / והָייתי בּעֶצם הַסְערה. / אז הוּחל לִקרוא בּשֵם השִירה. מִתוך הקליפּות והַניצוצות / בָּאו אליי הַשירים / מִסולם הכֵּלים השבוּרים." וכך הבין המשורר במדבר בעין הסערה, את מהות שירתו ושליחותו השירית. כל זאת כשראה כשהיו מלאכים בסולם בשערי תפילה. שהרי קם לכתוב שירה והיא לוֹ כתפילת המילים. ואז בּמדבר אכן נפתחו לו שערי תפילה ומלאכים היו כעולים בסולם והייתה סערה ואז הבין כי בַּשירים עליו להעלות להוציא את הניצוצות מתוך הקליפּות בְּסולם הכֵּלים השבורים. כלומר - לעשות "תיקון" של עולמו הפנימי ושל כל הכָּלול בּו, להעלותו ולקַדשו בראיית אמת כמו בתפילה. ולכן, הכּול בקדושה ובטהרה וכל האירוע מתואר בִּמציאות ממשית מחייבת. המגמה הרוחנית הנועזת הזאת באה לביטוי חזק כבר בשיר הקצרצר הפותח את ספרו של בלפור, שכן הוא מובא כמוטו לשירים כולם, וכך נאמר בו: "אָמר לי סבא בּשָכבי וּבקומי שהַשירים - כְּלי לתיקון עולם. לָמדתי שתיקון המשורר ושירוֹ הוּא תיקון הַסולם ושיברוֹ" כבר בפתח השיר, נרמז כי רציפותם וחשיבותם של דברי הסבּא בעולמו הרוחני של המשורר מושתתים על הפסוק הנודע מסֵפר דברים, פרק ו' פסוק ז', שכך נאמר בו: "ושיננתם לבניךָ ודיבּרת בּם בשיבתךָ בביתךָ ובלכתךָ בדרךְ וּבשוכבךָ ובקומךָ". ומהו התיקון שהבין המשורר מסבו? שתיקונו הוא תיקון "הסולם שנשבּר". וכבר כאן אַלוזיה לסולמו של יעקב אבינו שבחלומו מלאכים עלו וירדו בו, כפי שנאמר גם בשיר "סולם הכלים השבורים" שמופיע שנית על העטיפה האחורית: "בשעה שאלוהים ברא עולם בזמן קָריב בשעה שהיה בורא עולמות וּמחֲריב היו מִסביב לי ניצוצות וַהֲברות היו אוֹתיות נשבָּרות". באותה שעה, כך בהמשך השיר, המשורר עולה ויורד בַּסולם אל האור והמַראות וכותב דברים, עולה ויורד בְּסולם הכּלים השבורים. התיקון הוא אפוא תיקון עַצמי ובכך גם מביא ומסייע לתיקון מה שמעֵבר לו. וכֵיוון שהסולם מרַמז לסולם שבחלום יעקב הרי זה מהלָך מקודש של "תיקון" המחבר בין העולם האנושי לשמיימי. ואכן לשירה זו יש מימד נבואי-אישי. ייעודו של "מידד" הוא לתקן בכוֹחן של המילים את העולמות האישיים ובדרך זו לעצֵב את מַשמעותה האמיתית של זהותו האישית והיא כּוללת את זו המשפחתית, הזֶהות המסורתית שבּה נטועה הזהות המשפחתית, זֶהותם של ההורים והסָבים, כמו גם הזהות הציונית המוצקת שלהם. ואמנם, במדור השישי המפליא, הקרוי "חותם הכלים השבורים" נמצא את השיר המדהים, "חבל הטבור, להיוולד' מחדש" (220) ממֶנו אביא רק את הבית האחרון, המדבר בשם עצמו: "נוֹלדתי שוּב מחדש, ליצוֹר מְאורות, לכתוב הַקורות לכְתוב שִירה. תמיד ביקשתי את חֵרותי הושַטתי יד לאימי יולַדתי נָגעתי שוב בחֶבל הטבּור הנִגרש כדי להחליף צורה. ולהיוולד מֵחדש". להשלמתו של היבט זה אביא עוד קטע קצר משיר נוסף, "הַקשיבו לי ביום השבור": "אני כּותב לכם שיר מרפֵּא / כי הדָם הוא הנפש, הוא הַנסיוב של אוֹתיות להגלדַת הפּצע / אני הופךְ בניסיוב קוֹצים לפְרחים / מחפֵּש תרופה לשׂנאת אחים." איזה שילוב מדהים של מושׂגי הווה מדעיים עם לְשון מקורות לשם התמודדות עם הווה שהוא עולם שבוּר בשל שנאת אחים. (שיר שנראה אקטואלי). עד כאן שירים שעניינם בזהות האישית, אבל בעיקר במימַד האישי עצמו ממש ועם עצמו. אבל שירתו של בלפור מגוונת הרבה יותר ובפרקים רבֵּי עניין בה מבקש המשורר, כאמור לעיל, לערוך "תיקון" בעולם המשפחתי הרחב, גם בדורות השונים ואפילו באהבה הזוגית. כל זאת בעיצוב השירי הראוי, להעריכו במובן הפנימי, האמיתי, המהותי, הטהור, "הניצוצי". וכך, נמצא שירים עמוקים ומופלאים על המשפחה, כמו מחזור שירים נהדר לאב, מחזור שירים מלא רגש והוקרה לאם, שירים על הסבא שאיבד את בניו בפרהוד, וגם מלחמת ששת הימים והכותל זוכים "לתיקון" ועוד. נדגים זאת מן החלק (הסולם, בלשון הספר) השישי של הספר, המוקדש כולו "לתיקון" דיוקנם של אנשי המשפחה, ואת האנושיות העמוקה העולה מן שירים נראה באַחד משירי המעברה. זהו שיר צנוע כביכול על ביקור במעברה (109-110), המציג את הסבא והסבתא בייחוד אישיותם בימים הקשים של המעברה. הוא לא מציג אותם כפי שרבים הציגו את העולים החדשים כמנותקים מהמציאות הזָרה, כחסרי הבנה ויכולת הסתגלות בשל מושגי עולמם הקודם. היפוכו של דבר, יופיו של עולמם הפנימי המסורתי, שהותיר אותם בתחילה מחוץ למציאות הקשה של המעברה, ודווקא בכך יש חיוב מופלא ועל כן מעניק להם הילה של קדושה. וכך נאמר בשיר: "כשסבא וסבתא הגיעו למעבּרה הובילו אותם במשׂאית למקום חדש, הם חשבו שהם במחנה מעֲבר לבֵית המקדש. סבתא לבשה בבוקר כתונת לבן ואורות הִקטירה קטורת של שַחר הֵיטיבה את הנרות. סבא קם משנתו רוֹעד חוֹלם שבֵּית המקדש קם ועומד והוא עדיין באוהל מוֹעד מבַּד רך. אמר בקול רם: בַּרקאי, הֵאירו פני מזרח. הביאה לו סבתא בִּגדי זהב ועמדו שניהם באוהל הנשׂגב מטֵהו של סבּא פָּרח בְּשער מִזרח" (109) וכך משקם השיר הנִרגש וּמלא ההדר והכּבוד, את ההוקרה הראויה לַדור שכֹּה רחוק היה מעולם ההווה הישראלי הקשוח בשעת קליטת המוני העולים, והוסיף לחיות בארץ הקודש לפי אמונתו העזה וחי בקדושה רוחנית, במימד הנשׂגב עד שֶכּמו פָּרח מטֵהו של הסב כמטֵהו של מֹשה בּמדבּר והוא קידם את עֲלות השחר במילת הקודֶש "בַּרקאי". וכל זאת כשהם מוסיפים ומתבוננים לַמזרח, אל ירושלים. וזו היא טעימה בלבד מסֵפר בעל עושר רוחני, לשוני, אמוני, ציוני, החותר אל הקדושה מן המציאות הקיימת ועולָה בּסולם בכוח במקורות היהודיים ובדורות הקודמים שהנחיל אותו לו. הזהות האישית עשירה, כֵּיוון שזיקותיה מרובות .מדור מיוחד, שציפתה לי בו הפתעה, הוא המדור "סיפּורים ומיתוסים" ובו מוקדש המעשׂה השירי כ"תיקון" בעיצוב דמותם של משוררים ישראלים ושל יצירתם, בייחוד אם יש בה אלמנטים מיתיים, ועל כן דמותם שונה לא מעט מזו שבביקורת הספרות המקובלת. כל זאת בצד הארה של מיתוסים עתיקים. ומה היא ההפתעה שציפתה לי? מצאתי בו שיר מיוחד (עמ' 193) על דמותו של יעקֹב מאיר ז"ל, שהיה מורהו של בלפור לפילוסופיה ונהרג במלחמת ששת הימים. השיר מספּר על הופעתו בחלומו של בלפור כמודד את ציר הזמן בשעונו עד שהוא מודיע בהודעה מטאפורית: שְעונו עצר מלכת. הופתעתי, כי יעקב מאיר למד איתי פילוסופיה באותו מחזור באוניברסיטה בראשית שנות ה-60 וּבלט באישיותו העשירה ברוח. הכרתי היטב את מידת בקיאותו במקורות היהודיים בצד הפילוסופיה הכללית כי הוא נימנה עם חבורת הסטודנטים המיוחדת שנימנֵיתי עימה (ונכללו בה האלוף ישראל טל, עמוס עוז, יהושע קנז, ישעיהו קורן ואחרים) וכולנו התאבלנו מרה כשנודע לנו על נפילתו בּקרבות בדרך לירושלים. הוא אף התנדב, לא נקרא, להילחם אלא בא והתנדב בצידו של ישראל טל. אבל עיקרו של מדור נרחב זה, כאמור, בהצגת דמותם ויצירתם של משוררים ומסַפּרים גדולים, כמו שירים על ביאליק דליה רביקוביץ, אלתרמן, אהרון זכאי, פנחס שדה, נתן זך ועוד. עיתים היסודות המיתיים שבהם מרתקים אותו, אבל בצידם נידונים מיתוסים מימי יוון, והצגתם מזווית ראייה חדשה ומקורית, לשם "תיקון" שירי ו"תיקונם" הוא רב עניין. ולסיכום: בכינוס השירים המקיף הזה כלולים כמובן עוד נושׂאים, כמו גם שירים ארספואטיים על מהות השירה עצמה. לפיכך הספר מרתק ומומלץ מאוד לקרוא בו, כי כל הקורא ולו אך שירים אחדים מזומנת לו חוויה מיוחדת.