סעיף 34כב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע: "לא יישא אדם באחריות פלילית לעבירה אלא אם כן היא הוכחה מעבר לספק סביר", כלומר: אשמה במשפט פלילי צריכה להיות מוכחת מעבר לספק סביר. המסר שהעבירו שופטי נתניהו לפרקליטות, וגם לציבור, הוא שיש להם ספק סביר כזה. בעשותם כך השמיטו השופטים את הקרקע מתחת לכתב האישום בסעיף השוחד. בעשותם כך הגישו השופטים לפרקליטות סולם לרדת בעזרתו מן העץ הגבוה שעליו טיפסה. מרגע זה ואילך נוסף עוד מסמר לארון הקבורה של אמון הציבור בפרקליטות, אמון שנסדק שוב ושוב בשנים האחרונות עקב תאוותם של גורמים במערכת אכיפת החוק להשיג הישג פוליטי - החלפת שלטון נבחר - באמצעים משפטיים פסולים במקום באמצעות הקלפי. שכרון הכוח של הפרקליטות גרר את המדינה למערכות בחירות חוזרות, מיותרות ויקרות. שכרון הכוח של הפרקליטות גרר מאות אלפי אזרחים שונאי נתניהו להתרוצץ ברחובות במשך חודשים כשהם מוסתים על-ידי גורמים פוליטיים שעתידם מאחוריהם ועל-ידי גורמי תקשורת החוטאים לתפקידם המקצועי. נכון לרגע זה הסעיפים של מרמה והפרת אמונים טרם הוסרו מכתבי האישום נגד בנימין נתניהו, אבל הציבור, ואולי אפילו התקשורת, יבדקו ביתר קפדנות שמא דבקו במעשי הפרקליטות עצמה ובשיקוליה היבטים של מרמה והפרת אמונים. הציבור, כמו גם המדינה, מצבה הכלכלי ויחסי החוץ שלה, נפגעו קשות מן הרעל שהופץ במינון קטלני בקרב "אידיוטים שימושיים". הן הרעל והן ה"אידיוטים השימושיים" הביאו למשבר החמור בישראל בשנים האחרונות, וזמן רב ייקח עד לשיקום המערכות שנפגעו מכוחה ועוצם ידה של הפרקליטות. מן הראוי שראשי האופוזיציה יפשפשו במעשיהם הבלתי דמוקרטיים שהתבטאו הן בהצטרפות למסיתים והן באי-קבלתן של תוצאות הבחירות הדמוקרטיות. עצוב לחשוב כמה אזרחים מן השורה נשחקו תחת גלגלי הפרקליטות. די להזכיר בהקשר זה מועמדים לכהונת שר המשפטים שלא נשאו חן בעיני "כנופיית שלטון החוק", כהגדרתו האלמותית של רובי ריבלין. עצוב לחשוב שרק לנתניהו, בזכות אישיותו ובזכות המשרה שהוא מחזיק בה, יש העוצמה לעמוד מול עוצמתה של הפרקליטות בלי להישבר. נראה שהרפורמה המשפטית חייבת לכלול בדק בית בפרקליטות ומערכת ביקורת עליה.