אירועי החודשים האחרונים והחידלון של כוחות הביטחון בשמירה על חיי יהודים, בכל הארץ בכלל וביהודה שומרון ובנימין בפרט, מזעזעים עד עמקי הנשמה, כואבים ופוצעים את הלב, מתסכלים, מכעיסים ומטרפים את הדעת. הרי במדינתנו אנו חיים ומה טבעי יותר מאשר לרצות חיים עם ביטחון? אלא שעם עובדות אי-אפשר להתווכח ולקמן אתאר בקצרה את המציאות בחיי היום יום במדינתנו, יהודה שומרון ובנימין בראש.
אין לך יום בו לא מבצעים מחבלים ערבים עשרות רבות של ניסיונות רצח נגד יהודים. מארבי אבנים, בקבוקי תבערה, הטלת חפצים שונים במכוניות והצבת מכשולים על אם הדרך - אלו מקצת האמצעים. אין לך יהודי שאינו מכיר את המציאות המרה הזו. והחיים נמשכים.
אלימות פיזית ומילולית, נהיגה פרועה ומטורפת המסכנת חיים, ירי בלתי פוסק בסמוך ועל יישובים רבים מספור, גם אלה עניין של יום יום. כתושב קריית ארבע היא חברון אני יכול להעיד על יריות (גם ממקלעים כבדים), על צרורות של ירי מתמשך, על כדורים שחדרו לבתים ועל ניסים רבים מספור שרק בזכותם לא קופדו חיי יהודים רבים. לפני זמן לא ארוך מצאתי קליע כזה ליד דלת הכניסה לביתי. דיווחתי למוקד ולמחרת הגיע שוטר שאסף את הקליע. זהו! והחיים נמשכים.
כמו כל עם ישראל, מעת לעת אנו נחרדים לשמוע על רצח יהודים בידי ערבים. על אם הדרך, בתחנת דלק או מסעדה, בטיילת וברחוב - למקומות רבים מגיעים הרוצחים הערבים על-מנת לרצוח אותנו נפש. אנו קוברים את מתינו, מתאבלים וכואבים והחיים נמשכים.
התושבים, פרנסי ציבור, מנהיגי ציבור נבחרים ופוליטיקאים מתריעים בשער, מזהירים מפני החידלון ומודיעים לכל העולם כולו (ולראשי מערכת הביטחון בפרט): עשו מעשה פן יהיה מאוחר, הכתובת על הקיר אלא שאתם מסרבים להכיר בכך, עוד יהודים יירצחו!! והחיים נמשכים.
אזכיר את האירוע שקדם לפעילות הצעירים היהודים כדלהלן, אירוע שכמעט שלא סוקר וכמעט שלא דווח. השבוע נחסם על-ידי פורעים ערבים כביש ראשי המחבר את מערב בנימין למזרחה. במשך שעות ארוכות יידו מאות מחבלים אבנים, סלעים ובקבוקי תבערה על הכביש ועל מי שניסה לנסוע בו תוך שפוגעים במכוניות, פוצעים יהודים וחוסמים את התנועה.
יהודים צעירים, נועזים, בעלי גאווה לאומית ויהודית מוצאים עצמם כואבים, מתוסכלים ובעיקר - כמי שאינם יכולים וגם אינם רוצים להשלים עם המצב. מדי פעם, בעיקר לאחר רצח יהודים, יוצאים צעירים אלה לפעולות תגמול נגד ערבים, בדרך כלל מהכפרים מהם יצאו רוצחי היהודים שם הם מבצעים פעילות כוחנית נגד הערבים. אם נרצה לדייק - נגד רכוש ערבי.
האם אנו בעד פעולות אלה? האם יימצא מישהו בוגר ואחראי שיעודד פעילות זו? האם זו דרך נכונה לייצר ביטחון ליהודים במרחב? האם פעילות כזו משיגה את המטרה, ביטחון ליהודים? - התשובה לכל השאלות דלעיל היא - לא. לא רק שהפעילות הזו אינה מועילה אלא שהיא גורמת למתיישבים ולהתיישבות נזקים תדמיתיים קשים - לעתים גם מחיר בצידם.
האם האמור לעיל מחייב אותנו להצטרף ל"מקהלת הגינויים", להפוך את היוצרות ולדמות כאילו הפעילות הזו היא עיקר הבעיה? לא ולא! אין לשכוח ולו לרגע מי הם הקורבנות ומיהם הרוצחים. נכון, אין לקחת את החוק לידיים אך בו בזמן אסור לייצר סימטריה מזויפת, לעסוק בהלקאה עצמית ולשכוח את העיקר - הכורח להילחם במבקשי נפשנו, מלחמת חורמה שתוצאה הכחדת הרוצחים והסרת האיומים על חיי יהודים.
כאשר מערכת המשפט מגבילה ומסרסת, כאשר "הריסת בית" משמעה רמונט מינורי בחדר או שניים, כאשר מערכת הביטחון טורחת לשמור על "מרקם החיים" של האויב הערבי ועל חופש התנועה של הערבים בצירי התנועה, כל זה בלי בידוק יעיל - הרי התוצאות לפנינו, והנרצחים גם.
וגם... המחזה בו חזינו במוצאי שבת קודש בה הוצב מחסום בכניסה ליישוב עטרת כאשר כל רכב עובר בידוק קפדני הוא חלק מהאסון. במקום שמחסומים כאלה, של קבע, יוקמו ויוצבו בכל המקומות מהם יוצאים הרוצחים הערבים פועלים כוחות הביטחון נגד אחים יהודים. אוי לבושה !!
לא אוכל בלא לציין פעולות אותן היה על גורמי הביטחון לבצע זה מכבר, פעולות שלא בוצעו וממילא לא סיכלו מעשי רצח ופיגועים רבים. בבסיס ההבנה מהן הפעולות האלה עומדים כמה עקרונות - הרתעה, מניעה, ענישה - כולם שלובים זה בזה. הדברים ידועים ולקמן רשימה קצרה ובה הצעדים שאינם ננקטים:
- השבת המחסומים ובידוק קפדני של הערבים.
- פעילות התקפית - ובמלחמה כמו במלחמה - ירי באויב על-מנת להרוג, בכל אמצעי שברשות צה"ל.
- ענישה מחמירה במיוחד ובאם חלילה מחבל לא מחוסל - כי אז הטלת עונש שיגרום לו לסבול ולהתחרט.
- הפסקה מיידית של תנאי הכליאה המשופרים, אלה שמעודדים ערבים להצטרף לשורות הרוצחים.
הטלת עוצר, סגר, ענישה קולקטיבית והפעלת מנופים כלכליים, ככל שיידרשו, על-מנת להכריע. חיסול מנהיגי הרוצחים, ירי בכל אוחז נשק, יצירת פחד מפני חיילינו, יראה כבוד והרתעה.
ומעל לכל ולפני הכל - החלפת דיסקט אצל ראשי מערכת הביטחון וראשי הצבא בראשם. אלה שבויים ב"תפיסת אוסלו" האומללה שהמיטה עלינו אסון מתמשך. תפישה לפיה אין אויב, אין מלחמה ואין ניצחון כאשר תחת כל אלה יש "סכסוך" אותו יש "לנהל" ב"עצימות נמוכה" ותוך הכלה. אם כל המתואר לעיל (ועוד) ייעשה וייושם בשטח - כי אז החיים אכן יימשכו - תרתי משמע ובטוב.
