ויאמר ה׳: זעקת סדום ועמורה כי רבה, וחטאתם כי כבדה מאד. ארדה נא ואראה, הכצעקתה הבאה עלי עשו כלה, ואם לא אדעה (בראשית י"ח:20-21). כשאנחנו הולכים בשבת בשכונות העיר בורלי הילס, אין תענוג גדול מאשר לברך את הבאים לקראתנו בברכת שבת שלום. יהודים עם כיפה (ולפעמים טלית) בדרכם לאחד מבתי הכנסת הרבים באזור, או בדרכם חזרה מתפילה. זיק בעינינו וחיוך על שפתותנו. זו ברכת הכרות, מכנה משותף, זהות אחת, ואנחנו פשוט נהנים מהמצוי. ההפך הגמור הוא כששכנה דתיה שלנו הולכת ומכונית עוברת ונשמעות קריאות גנאי לעברה. בשנים האחרונות ריבוי מקרים דומים נגד יהודים. זה ממש לא נעים, אך השנאה כלפינו אינה דבר חדש. עכשיו היא פשוט גלויה וישירה, לאחר עשרות שנים שהיא הייתה רדומה או על אש נמוכה בלבד. יהודים שהתנסו בביזוי, התנכלויות, לעג, מכות והשפלות ודאי רגישים ביותר לתשומת לב אליהם, ביחוד זו מהסוג הלא רצוי. לכן, אולי, כשאני הולך עם אבי, ניצול שואה, אני כה שמח על ההזדמנות לברך יהודי שהולך ללא חשש עם כיפה. מאין, לפיכך, מצאו להם ישראלים דתיים בירושלים את המנהג הבא ואימצו אותו בחום: כל אימת שהם רואים נוצרי (כומר או אחר), הם מפנים ראשם הצידה ויורקים. מאין בכלל המנהג לירוק? אולי זו תגובה, כמו אמונות תפלות אחרות, להרחיק את עין הרע? האם אין חינוך בבית? בבית הכנסת? בבית המדרש? בחברה כולה? בעיר העתיקה במרכז עיר הבירה שלנו ארבעה רבעים - יהודי, נוצרי, ארמני ומוסלמי. לאחרונה מתנכלים היהודים לארמנים הנוצרים, ויהודים מתועדים מכים אנשי דת. אנחנו - שעברנו את השואה ואת הפתרון הסופי לבעיית היהודים - אמורים להיות רגישים ביותר לשותפים לגורל, העם הארמני, ולכן התנכלויות כלפיהם מצדנו הן נוראיות ביותר. לכנסיה הקתולית ושליח הוותיקן לארץ אמתחתא מלאה תיעודים של מעשי יהודים דתיים נגדם בירושלים. כמה נורא שלא צריך להמציא, רק לפנות למצלמות אבטחה. אחד מאותם תיעודים, בקטע ששודר בערוץ 13, מראה יהודי דתי בכניסה לכנסיה מפשיל את מכנסיו ומשתין מלשון "דווקא". לא רק בכניסה, כי אם מול מצלמות האבטחה. "כך יעשה לישות שאנחנו לא חפצים ביקרה". מה פשע הכנסיה? מדוע דווקא עכשיו? האם זו שנאה יהודית עתיקת יומין שהייתה רדומה ועכשיו היא מותרת בפרהסיה? התקשורת בארץ חוגגת: הכל בגלל הממשלה הקיצונית-גזענית-נוראה ששולטת ומנסה להפוך דמוקרטיה לדיקטטורה. אשמים השרים וראש הממשלה [הם גם אשמים, לפי חברי הכנסת הערבים, באלימות בקרב החברה הערבית]. הנוצרים בארץ ובחו"ל נרעשים. כבן של ניצולי שואה שחוו על בשרם התנהגות דומה (ונוראה עוד יותר) מצד הארופאים טרום ומהלך מלחמת העולם השנייה, אני זוכר את סיפורי אבי על הליכה לבית הספר היסודי בפולין, את המכות שהם היו חוטפים, את העמידה איתן נגד, או את סיפורי דודי על הליטאים ואהבתם אותנו (ואיך נערים יהודים השיבו מלחמה שערה ולא הלכו כצאן לטבח). עכשיו, כך נראה, אנחנו אלו שמתנהגים באותה צורה בדיוק כלפי הזר, הגר, האחר. מיד עולה וניצבת בפני בעיה: ההצהרה שרק במדינת היהודים, בירושלים בירתה ובעיר המקודשת לכל הדתות המונוטאיסטיות תחת שלטון ישראלי יכול כל אחד לעבוד את אלוהיו בביטחון מלא ובחופשיות, הן לפי חוק והן לפי מסורת וצורת חיים, נמסה לנגד עינינו כחמאה בצהרי שמש לוהטת. מזה עשורים שאני טוען, בעבודתי עם הנוצרים שהמקום היחיד בכל המזרח התיכון וביבשת אפריקה בו הנוצרים יכולים להרגיש בטוחים הוא דווקא ורק אצלנו; והנה קם לו דור שלם של יהודים צעירים, דתיים, שיורקים ומשתינים ומתנהגים כמו בגן חיות (ואיני מתכוון להעליב את החיות). אני יהודי חילוני, אך משך כמה עשורים פקדתי בית כנסת מדי שבת בשבתו. אני שובר את הראש ומנסה למצוא צידוק, אך הנעשה בירושלים הוא בניגוד מוחלט למה שאלוהים דורש מאתנו. כל מי שקורא את התורה, ודאי אלו שבקיאים בה, יודע עד כמה חוזר הכתוב - דברי אלוהים חיים - על צורת ההתנהלות שלנו - העם שהוא "אור לגויים" - כלפי הגר, היתום והאלמנה בקרבנו. איני מצליח למצוא את המקום בו נאמר לנו לירוק כל אימת שאנחנו רואים איש נוצרי, אותו גר בתוכנו. הנה, אני נתקל באברהם אבינו, שמכניס אורחים לביתו, ואני נדהם מצורת ההתנהגות שלנו כלפי הנוצרים שחיים בקרבנו. אך מעבר לזה, מי זוכר, מי יודע מי אמר שהתורה כולה, על רגל אחת, שקולה ל"ואהבת לרעך כמוך"? האם כך היינו רוצים שיתנהגו כלפינו - גם אם לא הייתה שואה, וגם אם לא חווינו על בשרנו את השנאה היוקדת של הארופאים? הנוצרים המתפללים עבורנו, פועלים למעננו ומפיצים את אמונתם באלוהים שלנו זוכים לאחרונה ביחס משפיל מצד המדינה המתגאה בצורת התנהגותה. "אור לגויים" אנחנו, ואפילו אם אנחנו רוצים להתנהג כמנהג המזרח התיכון, הרי שזר המגיע לביתנו זוכה להגנה מוחלטת - דבר רע לא יאונה לו, והיחס לו יזכה הוא כשל אורח חשוב. כנראה נתבלעה הדעת, ובלבלנו את היוצרות. בארץ מודאגים. הנוצרים מכניסים הרבה מאוד כסף לארץ, הן בתיירות נכנסת והן בתרומות בסך מאות מיליוני דולרים בשנה. אם אנחנו יורקים עליהם ומבזים ומשפילים אותם, הרי שתהיה פגיעה של ממש בהכנסות, נזק עצום. גם כך העולם נגדנו, ולשנאה המפעפעת (מדוע אתם טסים למדינה כזו איומה, מדינת אפרטהייד, כיבוש ונאצים) נוסיף את המאמץ הכספי הכרוך בנסיעה (בתי המלון והמסעדות יקרים במיוחד), ועד מהרה נחוש ירידה במספר הבאים. נזכור שבזמן שכולם מדירים רגליהם, כולל בעיקר ישראלים החיים בחו"ל ויהודים מרחבי העולם, הנוצרים מעזים, אוזרים אומץ ומגיעים לברכנו, לתמוך בנו, לעודד. כך היה מהלך כל מלחמה ומבצע צבאי. הנוצרים מתייצבים, בעוד כל השאר נעלמים (או נאלמים דום). העיסוק בכסף ובסכנה להכנסות השוטפות מעורר את חמתי. אולי צודקים האנטישמים כשהם טוענים בלהט שהיהודים עושים הכל רק עבור בצע כסף? "הנה היהודים, ביחוד הדתיים בקרבם, יורקים ומשתינים ומכים אותנו, והסיבה היחידה שאולי עוצרת בעדם, מאותו גל ענק של רדיפה-של-ממש נגד הנוצרים הוא סינוור הכסף שנכנס ארצה!" זוהי לא עלילת דם, כי אם תרגום הנעשה והנאמר. התרוץ וההאשמות נגד הממשלה שמתירה כל זאת גם הם מרגיזים במיוחד, כי היום זורקים כל תרוץ אפשרי במלחמת השמד נגד הממשלה הנוכחית. יום אחד קוראים לכך "מהפכה משפטית", יום אחר "רדיפת נוצרים", אנחנו גם אשמים ב"אלימות בחברה הערבית", ו"המתנחלים הם טרוריסטים לכל דבר" ברגע שהם מגיבים לפעולות שגובות את חייהם מדי שבוע בשבוע. למאשימים לא אכפת מהנוצרים. ואיפה הם היו עד עכשיו? כרגע הם חוגגים, אך משך שלושה או ארבעה עשורים לא נתקלתי בהם, מהלך בנית הגשרים ביננו לבין הנוצרים. אז מי באמת אחראי? הכתבה בערוץ 13 התמקדה בקבוצת חיילים בסיור הדרכה בירושלים הבירה, ואחד החיילים ירק וגינה את הכתב שהתלבש כנזיר. אותו חייל הועמד לדין - כתוצאה מהשידור - ורותק לבסיס ל-28 ימים. אך המפקדים והקצין והמדריכה מחיל החינוך שהיו שם, מה איתם? מה הם עשו? אולי הם פשוט "לא שמו לב"? כשמתירים דם הזולת, אל לנו להתפלא שדמנו הוא הפקר. כשהתרבות מתירה, מדוע לצפות שהמפקדים והקצינים והמדריכים יעשו (מלשון "חינוך") את הדבר הנכון? גם בארופה מהלך מלחמת העולם השנייה מרבית האנשים פשוט עצמו את עיניהם ולא עשו דבר כשהיהודים נלקחו למחנות ההשמדה. מעטים בלבד התייצבו - בסיכון חייהם שלהם ושל הסובבים אותם - והצילו יהודים. חסידי אומות העולם הם אלו. מדוע כה קשה למצוא, ביחוד בצה"ל, דוגמה אישית וערכים? שגרירה לשעבר הכותבת באופן קבוע ב-ynet מנתה מקצת הגופים הממשלתיים שלהם נגיעה לנוצרים: ראש עירית ירושלים, שר החוץ, שר הפנים, שר התיירות, שר התפוצות, ראש הממשלה; היא רק שכחה את הנשיא. היא מציינת "סדרה גוברת והולכת של התנכלויות לאתרים ולאישים נוצרים, כולל יריקות לעבר תהלוכות ואנשי דת, פגיעה ברכוש ושיח בוטה ברשתות החברתיות". בעיתון-אונליין באנגלית, הטיימס אוף ישראל מספר על קיצונים יהודיים שניסו להפר אירוע של יהודים משיחיים בירושלים, על בסיס ציוץ בו נאמר: "מספר קיצוניים, בהזמנתו של סגן ראש עיריית ירושלים [ש]הגיעו לבנין כלל שם מתקיים כנס של נוצרים [משיחיים] והחלו בנסיונות לפרוץ למתחם ... [סגן ראש העיר ירושלים] נגד הנוצרים בירושלים, סיבוב ב׳". מסתבר שמותר לחסום את התנועה בדרכי איילון בתל אביב, אך אסור להפגין בירושלים. הבעיה היא שהנוצרים הם היחידים התומכים בנו - מדינת ישראל שהיא מדינת הלאום היהודי ומדינת היהודים היחידה בעולם - והנה הם מותקפים על-ידי ישראלים דתיים; וישראלים אחרים מלבים את המדורה למען מטרותיהם הם. האם עלינו להגן על הנוצרים בגלל שהם מכונת כסף עבורנו? או אולי בגלל שהם החברים היחידים שיש לנו? לא. עלינו לשמור על צלם האנוש, כי בין אם אנחנו חילוניים או דתיים, האלוהים שלנו בחר להיות בירושלים, ואנחנו ילדיו מתנהגים בדיוק כמו בסדום ועמורה. אלוהים מצפה מאתנו להתנהג בצורה מסוימת, כי זה הדבר הנכון לעשות, וכל יריקה וביזוי ומכות ועוד הם יריקה על הקב"ה, ביזוי השם, חילול השם שמגיע עד כדי ניסיון להכות אותו. באמת נתבעלה דעת האנשים שהם חושבים שהם יכולים לנסות להכות את אלוהים - בדיוק את אותו אלוהים אליו הם פונים מדי יום בהצהירם: "שמע ישראל, ה׳ אלוהינו, ה׳ אחד"! יעצור אותו בחור, נער או ילד דתי שירק זה עתה, ויובא הוא והרב שלו וכל חבריו כמו גם חבריו לבית הכנסת או לישיבה בפני בית דין של מעלה - כי מעשיהם הם לא פחות מאשר חילול השם. צריכים הרבנים הראשיים לישראל, הממשלה כולה, הכנסת על כל חבריה וכל ישראלי להתייצב כגוף אחד ולהוקיע את ההתנהגות הזו. צריכות הרשויות לפעול בשטח, כי היורק מבזה את כולנו וגורם לנו נזק אדיר. אך יותר מכל, צריכים אנשים טובים לקום ולהגיד, "לא כך חונכנו, ולא כך אנחנו מחנכים את ילדינו. לא כך מתנהגים בארץ ישראל." מזה כחצי שנה, מהשבועות טרם השבעת הממשלה, הנוצרים חרדים ממה שעלול לקרות וממה שקורה בשטח. אין ספק שראש הממשלה מוטרד מתיקי האלפים, מהמחאה המתמשכת, מהסכנה האירנית ומשאר בעיות מהותיות בשטח. אך אם נתעלם מהבעיה, שהחלה כדבר היפותטי בלבד, עוד טרם הושבעה הממשלה, והפכה לדבר מוחשי ביותר, התופעה לא תעלם, אך מצב הגוף ילך ויחמיר. נכשלנו עד כה במתן מענה. התעלמנו. לא האמנו שהדבר אפשרי דוקא אלצנו. אין אנו יכולים להרשות שזה ימשיך לקרות, כי הנוצרים חשובים לנו, ואולי יותר מהם, צלם האדם והתנהגותנו אנו צריכים להיות חשובים לנו, ואם לא אלו, אז ודאי הליכה בדרך שאלוהים רוצה שנלך בה. נראה שאנחנו נכשלים בכל מדד אפשרי, ולכן חשוב שראש הממשלה יראה קריאה זו כצעקת הסובלים בסדום ועמורה ויצא לפעול כמה שיותר מהר, כי כבר עכשיו מאוחר.