בשבת פרשת בלק נהגו חסידים לספר על אותו רבי, שבשיחה עם חסידיו נשאל לפשר ראשי התיבות של השם בלק והשיב מיד: 'ואהבת לרעך כמוך'. לא ירדו החסידים לסוף דעתו, חיפשו הסברים, וניסו לפענח את תשובתו. הרי ראשי התיבות של ואהבת לרעך כמוך הם ול"כ ולא בל"ק. חזרו בהכנעה אל הרבי, ביקשו מחילה, וטענו שלא הבינו את הרמז. השיב הרבי: "מה לא ברור פה? ב' לא דגושה זהה ל-ו', כנגד ואהבת; ל' היא כנגד המילה 'לרעך'; וק' זה כמו כּ' דגושה - כּמוך". תהו החסידים: "רבי, זה לא מסתדר!" - והרבי חייך: "חשבתם ש'ואהבת לרעך כמוך' זה רק כשזה מסתדר?! צריך לאהוב את החבר גם כשזה לא מסתדר"...
עולם הפוליטיקה הישראלית הנשכנית, שפועל על בסיס עקרון 'תפוס ככל יכולתך', הוא המקום האחרון שבו ניתן לצפות ליישום עיקרון אהבת הזולת. בפוליטיקה אין ארוחות חינם ואין מתנות חינם. ובכל זאת, למה לא בעצם? הדברים אמורים בהשתלטות מוחלטת של ש"ס על מאות משרות של רבני ערים ושכונות ויישובים, והפיכת הליכי בחירת הרבנים המקומיים לתעשיה של ג'ובים משומנים לאנ"ש, כלומר לרבנים משורות ש"ס, תוך כפייתם על התושבים המקומיים ותוך דחיקת סיכוייהם של רבנים אחרים, סרוגים למשל.
מי שנתן את ידו למהלך הנואל הזה של הפקרת כל הליכי בחירת הרבנים לידי ש"ס, מבלי להותיר פירורים לאחרים, היה הליכוד. נציגו הבכיר במו"מ הקואליציוני יריב לוין, שנחפז ברוב להיטותו לסיימו בהקדם, כדי להתחיל במרוץ למען הרפורמה המשפטית, הפקיר את כל שירותי הדת בידי ש"ס. מפתיעה העובדה שהסיפור הנואל הזה עבר מתחת לרדאר של מפלגת 'הציונות הדתית'. וכך נולד בימים אלה יצור הכלאיים ששמו החוק החדש לבחירת רבנים מקומיים, שעליו חתומים הח"כים ארז מלול מש"ס ושמחה רוטמן מ'הציונות הדתית'.
החוק החדש אמור לחולל מהפך בהליכי בחירת הרבנים. ההשפעה על הבחירה עוברת מן העירייה ומן הציבור המקומי באמצעות נציגי בתי הכנסת - לידי ש"ס. התמורות שהטמיעו מלול את רוטמן בחוק, מקנים לש"ס שליטה מלאה בהליכי הבחירה. אם בעבר שיקף הגוף הבוחר בעיקר את תושבי העיר, מעתה יוכל הרוב החדש בגוף הבוחר לדרוס את מאוויי המקומיים ולכפות עליהם 'רב מטעם'. הפעם זה מטעם ש"ס, אשר תמנה את מחצית חברי הגוף הבוחר. זה כמובן עדיין אינו מבטיח ניצחון. אבל לכשיתווספו על המחצית הזו גם חברי מועצת העיר החרדים המקומיים, ועליהם עוד 16 חברי מועצת הרבנות הראשית (שיצורפו מכוח החוק החדש אוטומטית לגוף הבוחר), והרי לך מירשם בטוח ל'דידן ניצח' מול כל מועמד סרוג ומול משאלות האוכלוסייה המקומית.
טעמים אגוצנטריים החוק החדש, שטרם עבר את כל שלבי החקיקה, מעורר זעם רב בקרב הציבור שאינו ש"ס'ניקי. כך למשל התאונן שר הדתות לשעבר מתן כהנא: "החוק החדש הוא בשורה טובה לרבני ש"ס ויקטין מאוד מאוד את הסיכויים לבחירת רבני עיר מהמגזר הדתי לאומי. אינני מבין איך ח"כ רוטמן חתום על כזו הצעת חוק". ואילו הרב דוד סתיו, רבה של שוהם ויו"ר רבני צהר, חושש מכיוון אחר: "קחו עיר שנחשבת חילונית, שמעטים בה הדתיים והחרדים. ש"ס תמנה גם בה רב מטעמה. האם יוכל רב כזה להגיע לליבותיהם של התושבים, שמן הסתם יעדיפו רב ששירת בצבא וששבילי העולם הזה נהירים לו? האם חברי מועצת הרבנות מכירים את הבעיות הפנימיות האמיתיות בת"א או באילת, כדי להכתיב להן ולכל ערי ישראל רב מקובל עליהן"?
אף שברור שש"ס פועלת לשינוי החוק מטעמים אגוצנטריים, עדיין תמוהה הצטרפותו של ח"כ רוטמן למערכה נגד הרבנים הסרוגים. רוטמן, שבוודאי פיקח הוא, מה ראה לשטות זו? האם נשתכח ממנו העקרון החז"לי שאין ממנין פרנס על הציבור מבלי שנמלכין בציבור? רוטמן אומר שבעולם האידיאלי, היה מקום להותיר את השיטה הישנה על-כנה. אבל המציאות הוכיחה שאת התקנות הישנות מנצלים גורמים אינטרסנטיים כדי לדחות עד אין-קץ את בחירת הרבנים המקומיים. לכן היה צורך בקביעת תקנות חדשות, שמכוחם ימונו רבנים בכל אחת מערי ישראל, בבחינת להגדיל תורה ולהאדיר. "יש שעושים אידיאליזציה מדמות הרב כדמות יהודית מחנכת. אבל זה יכול להתקיים רק בעיר קטנה. בתל אביב, למשל, אפילו יילך הרב כל שבת לבית כנסת אחר, הוא לא יספיק לבקר בכולם. אז מה הועילו"?
אשר לצירוף מועצת הרבנות הראשית לבוחרי רבני הערים, אומר רוטמן כי במועצה ייצוג ניכר לרבנים הסרוגים, מה גם שבערים רבות שבהן פועלת תעשיה שמשרתת את כלל האוכלוסייה - העיר חדרה למשל אשר בה פועלת משחטת עופות ענקית - אמורים הרבנים להתנהל בראש אחד עם הרבנות הראשית, משום שההכשר המקומי הופך בעצם לעניין ארצי.
מעניין שאת מצבה העגום של הרבנות הראשית, מבחינת הציבור הרחב מזה, וציבור שוחריה מזה, חזה כבר ב-ז' בטבת תשכ"ג (3.1.63) הרב דוד שלוש זצ"ל, רבה של נתניה וחבר מועצת הרבנות הראשית. במכתבו לרב הראשי דאז הרב יצחק נסים, כתב מדם ליבו: "הרבנות התדרדרה מכל הבחינות לשפל המדרגה. עצם מציאותה והמשך קיומה מסור בידי אלה הפועלים באופן הדרגתי לחיסולה המוחלט". ניבא ולא ידע אז כמה אקטואליים יהיו דבריו כעבור 60 שנה בדיוק.
