היות ואנו לקראת פתיחת שנת לימודים חדשה, מן הראוי לבחון את הצפוי לתלמידים ולהורים לקראת פתיחת השנה ב-1 בספטמבר. איש לא יכול לנחש או לנבא מה צופנת שנת הלימודים לילדים בכיתות השונות, ברם יש אירוע אחד קבוע החוזר על עצמו מדי שנה בשנה - "שביתת המורים". שוב תקום הזעקה מצד ההורים, המורים, שוב משרד החינוך יכריז על השביתה "פרועה ובלתי חוקית", שוב הפנייה לבית הדין לעבודה לסעד לא תועיל ולא תשנה דבר. נוכח המשבר והמבולקה ניצב היו"ר הניצחי רן ארז והוא צוותו מחככים ידיים ומנופפים עם "רשימת הדרישות" החדשה/ישנה. אין חוקר או איש אשר הצליחו לפענח או להסביר את התופעה, למה היו"ר וצוותו בוחרים תמיד לפתוח בשביתה ביום פתיחת הלימודים. למה להותיר מדינה שלמה אובדת עצות והורים במצוקה זועמים ומיואשים. הן אפשר להפתיע ולהשבית את המערכת גם למחרת כל שבת - ביום א', או למחרת ה - "אסרו חג" באחד מחגי החנוכה/הפסח/הסוכות, למה דווקא ב-1 בספטמבר? הסבר אחד אפשרי - כי רק ב 1 בספטמבר יש אוכלוסיית תלמידים שעדיין לא חוותה יום לימודים אחד בכיתה, רק להם אפשר להשבית את השמחה ואת החוויה של "שלום כיתה א'". רק כך אפשר להעצים את סבל ההורים. רן ארז החל את דרכו בארגון המורים כיו"ר ועד המורים בבית הספר שבו לימד באשדוד, ולאחר ששימש במספר תפקידים, נבחר ב-1997 ליושב-ראש הארגון הארצי. במקביל לכהונתו כיו"ר ארגון המורים הוא ממשיך להחזיק בכהונת המורה - ללמד בבית הספר אמי"ת ב' באשדוד. השנה הוא סגר חצי יובל בתפקיד היו"ר ו-25 השבתות פרועות של פתיחת שנת הלימודים בכל 1 בספטמבר בכל שנה. קשה שלא להתפעל מהשליטה ללא מיצרים שלו בארגון המורים, מכוח ההתמדה ומהמניעים "האחרים" לעמוד בכל שנה ולנהל מאבק אלים מול ההורים, התלמידים, משרד החינוך, הממשלה, הרשויות המקומיות ואף מחלק לא מבוטל של מורים מסורים המשוועים לשוב להורות ולחנך. אולם בו-זמנית אסור לנו שלא להתפלא ולא לשאול למה במשך 25 שנה הוא מנהל מאבק רק על "השכר ונספחיו". למה אין מצדו ולו פעם אחת מאבק על תוכניות הלימודים, על איכות המורים, על הישגי התלמידים בבגרויות (בכל חלקי הארץ), על החינוך לערכים ומניעת האלימות בבתי הספר ועוד. למה? למדינת ישראל ובעיקר לאוכלוסיית ההורים העמלים, המתאמצים והמייחלים למערכת חינוך מתקדמת ולמורים מסורים המשקיעים את מרצם ואונם לחנך דורות של תלמידים טובים וערכיים מגיע ארגון מורים מסור, תוסס ומתחדש המציב בראש סולם העדיפות (והדרישות), את טובת הילדים, את איכות מערכת החינוך את פיתוחה והתאמתה לאתגרי המחר, לצד שכר המורים. אך למרבה הצער זה 25 שנה אנו שבויים בידי ארגון מורים אנכרוניסטי כוחני ואלים, בראשו ניצב ה - ארז וסביבו עדר מורים כנועים כאזוב זנוח על הקיר וחסר עמוד שדרה. למרבה הצער מערכת החינוך כמו הרבה גופים וארגונים אחרים, חייבים לעבור טלטלה קשה כדי לזקוף קומה, לנער מעליהם את ההרגלים והכבלים ההסתדרותיים ולנוע לעבר הקידמה, היוזמה והעשייה. אם יעשו זאת הם יזכו להכרה, לשכר ולתגמול הולם ללא תלות בארגון-על שלפני הכל דואג לקיומו ולאינטרסים זרים אחרים.