פרשת פנחס היא הפרשה השמינית בספר במדבר. בפרשת פנחס אנחנו מתוודעים למפקד שמתקיים בערבות מואב לקראת הכניסה לארץ. למעשה עד כה היינו עדים לשני מפקדים, מפקד צבאי ומפקד אזרחי של משפחות לשם התנחלות בארץ. המפקד הצבאי מבהיר לנו, כי מניין העם מתקרב לשש מאות עשרים וחמישה אלף יוצאי צבא מגיל עשרים ומעלה. במפקד של בני ישראל לפי משפחות לצרכי ההתנחלות העתידה בארץ ישראל, מתגבש אחד הנושאים המרכזיים והכאובים בפרשת השבוע שלנו, נושא שזכה לשם "בנות צלפחד". המפקד העלה תוצאה מאוד כאובה לחמש בנותיו של בן שבט מנשה, צלפחד בן-חפר בן-גלעד בן-מכיר שנפטר. הן אינן רשאיות לזכות בנחלה אחרי שאביהן מת ואין להן אחים. חמש הבנות של צלפחד - מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה - עמדו לפני משה, אליעזר הכהן, הנשיאים, כאשר "ְכָּל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹך הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עִם ה' (במפקד) ... "וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ, לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ. כִּי אֵין לוֹ בֵּן - תְּנָה לָנוּ אֲחֻזָּה" (במדבר פרק כ"ז, פסוקים א'-ד'). מרגשת האמירה בתשובה האלוקית למשה, אמירה שמבטאת קשב ומידה רבה של רגישות למצוקתן של נשים. לאחר שבפסוק ז' אומר ה' אל משה כי יש לתת את הנחלה המבוקשת כירושה לבנות צלפחד, האמירה הזו חובקת נשים וגברים כאחד - הוראה זו לובשת דפוסים של חוקה לדורות, שחובה להקפיד בישומה בחיי היום-יום - "וְאֶל בְּנֵי יִשְׁרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי-יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהֶעֱבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ" (שם, פסוק ח'). ספרות חז"ל צוללת לסיפורי דור, היוצאים ממצרים תוך מתן ביטויי הערצה מרגשים לנשים. אטול רק דוגמה אחת מספרי זוטא פסקה א', בה אנחנו פוגשים את תיאורי הדור שיצא ממצרים, דור המעניק לנו גם תמונות היסטוריות עצובות בעת משבר, כמו זו שאנחנו למדים מקריאה בספר במדבר פרק י"ד פסוק ד' "נְתָנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרַיְמָה". דווקא לזכותן של הנשים בעת המשבר אנחנו קוראים בספרי זוטא פסקה א: "אמר להן משה, הלא כל ישראל מבקשים לחזור למצרים ואתן מבקשות נחלה רק בארץ ישראל..." באוצר המדרשים עמ' תע"ד כלולות בנות צלפחד ב-כ"ג הנשים הישרות הגדולות בצדקתן אחרי שרה, רבקה, רחל, לאה, יוכבד, מרים, בנות צלפחד... '. בבא בתרא קי"ט מוצגות בנות צלפחד ככאלו, שזכו לקבל את התואר - "חכמניות, דרשניות וצדקניות", וזאת תוך הרעפת שבחים על חוכמת החיים, על דרך התנסחותם המכבדת והמכובדת ועמידתן העיקשת על כך, שהצדק יצא לפועל. לי נותר רק לייחל, שחיינו באלו הימים יהיו תמיד קשובים לרוח, שנושבת מסיפור חייהן של בנות צלפחד.