שלוש שעות לפני הפגנת הענק המרהיבה בצומת בגין/קפלן נשאלתי במפגש חברתי מה עמדתי כלפי אהוד אולמרט, מורשע בעבירות פליליות חמורות, המתברג לשורה הראשונה של המפגינים? ודקות לפני שהגעתי לליבת ההתכנסות טלפן אליי חבר - גם הוא ממבקריו של אולמרט בענייניו הפליליים - וסיפר כי ייצג היטב את ההתנגדות לחוקי הדיקטטורה של הממשלה בראיון עם בן כספית ועמית סגל בערוץ-12. ובכן זו תגובתי: אם עבריין שלקח שוחד כאריה דרעי יכול להיות ח"כ - מדוע אולמרט שהורשע באותה עבירה אינו רשאי להיות מפגין?
אולמרט הורשע בשורה של עבירות, ובהן אפילו שוחד. הודה רק באשמה אחת חמורה מאוד של שיבוש הליכי משפט. הוא נכלא לתקופה ארוכה ובשחרורו מימש את המשפט הנפוץ ש"שילם את חובו לחברה". אין סיבה שלא יוכל לחזור לחייו הרגילים, ואין סיבה שהסביבה החברתית לא תקבל אותו לשורותיה.
אם כן, התפתח הדיון, מדוע שלא תיענה בקשתו למחוק את הקלון הטבוע כאות קין במצחו? הוא יחסוך שנה וחצי ותיפתח הדלת לשובו לחיים הפוליטיים. זה לא, כי אינו ראוי לפריבילגיה - לזכות-יתר - על מעשיו הפליליים המוכחים. בבוא העת ישתחרר במועד הקבוע בחוק מגיבנת הקלון, אבל אין כל הצדקה להעניק לו מתנה יקרה רק מפני שהוא אולמרט.
ואז צעדתי עם קרובת משפחה בשורות שהלכו והתעבו והתארכו, ומן הרגעים הראשונים היה ברור כי לא מדובר בעוד הפגנה. להפך, ההפגנה ה-93 שלי הייתה במידה רבה ההפגנה, בה"א הידיעה.
כבר זמן לא ידעה ההפגנה השגרתית לילה כזה שכולו התרוממות רוח ונכונות הגובלת בהקרבה להציל את הדמוקרטיה הישראלית, ואמירה ברורה שלפנינו ממשלה עוינת ואילו היה בידי הייתי מאמץ מדברי המלך אחאב באוזני יריב לוין: "האתה זה עוכר ישראל"? ממש כך.
ההפגנה החמה קבעה קו תיחום חדש לחזית המאבק בממשלת הזדון וחורבן הבית. שקמה ברסלר - בנאום סוער - שרטטה מציאות חדשה: אם תאשר הכנסת את חוקי הדיקטטורה תאבד הממשלה את הלגיטימיות שלה.
המחאה מעולם לא אמרה כדברים האלה עד כה. היא לא ערערה על הלגיטימיות של הממשלה. הגיעה העת. הממשלה תאבד את הלגיטימיות שלה. ראוי לומר זאת (אהוד ברק העיר כמה פעמים בדבריו, שפעולות הממשלה אינן לגיטימיות). המילים הנכונות מלוות את המעשים הדרושים, שהם תקיפים אך דמוקרטיים, נרגזים אבל נקיים מאלימות. גם הפרופסור נוח הררי השמיע צלילים דומים, שהמחאה תמצה עד תום את כל המהלכים האפשריים עד גבול האלימות.
1 המשטרה שוב השתמשה באלימותה במכתזית. היא התעלמה מהעובדה שעל הבימה ניצב אודי אורי, שהמים המאוררים של המשטרה פגעו בצורה כה קשה בעינו על לא עוול בכפו. העובדה שהגיע לנאום היא עדות לנחישות בה יימשך המאבק.
יצאתי עם בני משפחתי בקהל רב ועצום, שאין פטריוטי ממנו, ומימין שרו במקהלה מפגינים דתיים את לחן התפילה "שמור אלי על זה הבית/ על הגן על החומה", ובלבי תקווה גדולה שנציל את הדמוקרטיה הישראלית, וגם חשש שהממשלה הזאת תשלח את קלגסיה להתפרע ולנקר עוד עיניים של מפגינים, וצומת בגין/קפלן עלול להיזכר חלילה ככיכר טיאניאנמן בסין או כליבת פראג שבצ'כיה שם מצא יאן פאלוך את מותו
2. יש כנראה מחיר דמים נורא לדמוקרטיה. נעמוד גם בו עד כי נביא ישועה לישראל.