על-רקע אישור הצעת החוק לביטול עילת הסבירות, בוועדה לחוקה חוק ומשפט (בקריאה ראשונה), נשאלת השאלה: לאן פניה של המחאה עכשיו?
המרחב הציבורי רשום בטאבו על שמם של כל אזרחי ישראל. הוא שלהם. כבישים, צמתים, הסדרי תנועה, מסילות ברזל, תאורה, מגרשי משחקים ונוי, הכל בכל מכל כל נבנה בכספו וביגיעתו של הציבור כולו, אף שייך לו ולו בלבד. זוהי זכות יסוד מהמעלה הראשונה. הפקעתו באופן שרירותי, בכוח הזרוע ובאלימות גסה מרשותו, לצורך ביצוע מצגים פוליטיים, להוציא משימוש חלקים ממנו, לייצר שיבושים והפרעות במילוי צרכיו הבסיסיים של הציבור, בין אם הם בתחום האישי ובין אם הם בתחום הקהילתי, בין אם הם בתחום ענייניו שביומיום ובין אם הם בתחום ענייניו שבטווח רחוק יותר, הינה חילול פרטיותו של הציבור ככלל וכפרט, אייון (מלשון אין), זכויותיו הבסיסיות, מלבד היותה התערבות גסה המשבשת באופן בלתי אמצעי את מהלך ענייניו היומיומיים והפרטיים.
לא ייתכן שדווקא הממונים על זכויותיו של ציבור זה, יתנו יד, אם בהסכמה שבשתיקה ואם בהסכמה שבדיבור פעיל, להשתוללות הנמשכת באותם עורקי החיים של המדינה ושל אותו ציבור שבעלותו עליהם הינה בלתי מעורערת. האם ייתכן מצב שבו ממשלה, הממונה הבלתי אמצעית על שלומו, על מילוי צרכיו של ציבור זה, תהיה מנוטרלת ממילוי תפקידה הבסיסי ביותר?
ופן אחר של בעיה חמורה זו היא העובדה כי הקרב על הצמתים הוא הקרב על המורשת האחרונה של דור הגנרלים, הוגי ומבצעי מורשת אוסלו ואלה המוציאים אותה אל הפועל, דה פקטו. אותה מורשת של רבין את פרס היא "מוצר", שהפיק מיעוט שבמיעוט מקרב האזרחים, אך הם מתיימרים להיות אלה המכתיבים את דפוסי ההתנהגות של אותם כוחות הממונים על שמירת זכויותיו של ציבור המשתמשים הגדול ואופן השימוש שלו ברכושו שלו. זה אותו דור המלבה עכשיו, בשארית כוחותיו וממונו, ערב הסתלקותו הסופית מבמת החזיון הישראלי ומבמת ההיסטוריה בכלל, את המחאה על כבישי ישראל. על ממשלת ישראל, לטאטא את החזיון הנפשע הזה מרחובות ישראל אם תאבת חיים היא.
ולבסוף: אם לממשלה אין גיבוי משפטי, אם היוע"משית איננה ממלאה את תפקידה (אחרי הדיון האחרון בממשלה, הרי ברור שאין ולא תהיה דרך לעקוף את גלי בהרב מיארה. ברור גם שהגברת תתמיד לעמוד במריה, תוך שהיא מקבלת תמיכה מבחוץ מפוליטיקאים באופוזיציה. הנכונות שלה להתמיד ולפרש את החוק בניגוד להנחיות הממשלה ברורה מדיבוריה שלה), אפשר אף חובה להקים צוות של משפטנים בכירים, שופטים בדימוס, מרצים למשפטים באקדמיה (ויש רבים וטובים כאלה), שיתנו גיבוי לממשלה הנבחרת כחוק.
"מועצה משפטית עליונה", מסוג זה, תאפשר לממשלה לזכות במרחב נשימה משפטי, ולהוציא אל הפועל תוך הפעלת משילות ראויה את המנדט היסודי לשמו נבחרה: פעולה למען שירות תקין לתושבי ישראל, בכל התחומים. הגוף המשפטי האמור יהווה מטה משפטי לייעוץ שוטף לממשלה, הקמתו תאושר בחקיקה משפטית מיוחדת, שתתן למועצה כזו תוקף וסמכות. אני בטוח שיימצאו פרקליטים בכירים המוכנים למלא תפקיד במועצה כזו. נכון, תווצר בדרך לאישור המהלך מהומת אלוהים... ואז מה? לפחות ירגישו פעם שהם בדפנסיבה, שיש להם מה להפסיד...
טלו קורה מבין עיניכם בטקס הסיום של קורס הקצינים האחרון נצפתה קבוצת נוכחים קטנה, אנשיה מנו פחות ממניין, שהפנו גבם לבמת האירוע עליה עמדו ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל ועוד מוזמנים. מפני הגב הביעו בכך את הזדהותם עם המחאה השוטפת עתה את ערי הארץ... גם המדיה ברובה הגדול דיווחה על האירוע, אבל כרגיל, הנטייה הפוליטית שלה לצד שמאל של המפה הפוליטית, מנעה מהם, שוב, לראות מצבים בעלי חשיבות מיוחדת, גם לא לזהות תהליכים.
באותו טקס סיום, ניתן היה להבחין בבירור שיש ציבור גדול, אולי רובם, של לוחמים חובשי ציצית וכיפות. הפעם לא מוחבאות. במקביל מספרים לי על עליה דרמטית של לוחמים בני עדות המזרח בשורות הקדמיות. לאלה שאינם מבחינים בתהפוכה המתחוללת בדור האחרון בצבא, אני יכול רק להציע: טלו קורה מבין עיניכם!
לא אנתח כאן את הגורמים ואת היסודות לשינויים העמוקים, המופלגים, ולדעתי המבורכים, אשר התחוללו בדור האחרון בצבא. בחתך רוחב החוצה/פוקד את כל החברה שלנו. השינוי מקיף את כולם, האקדמיה, הכנסת, הממשלה ו - אחרון חביב הצבא. זו עובדה. היחידים שלא הבחינו בה הם עיתונאי החצר והגנרלים בחליפות הנפתלין, המסובים בחדר צדדי אולי אפל באחד המגדלים מרובי הדירות שבמרכז תל אביב...
השינויים המתחוללים, להם אחראים בין היתר גם בנימין נתניהו ואנשיו (היריעה קצרה ולא אאריך כאן, מציע למתעניינים לקחת לדוגמה את סיפור המכללות (מול סיפור האקדמיה העבשה, מרצון, זו הנוכחית). כאן מגולם הכל. צר לי שדווקא מהעוסקים בתקשורת, נעלם תהליך זה שצופן בחובו הבראה של החברה הישראלית מתחלואי העבר.
