בתחילת חודש ספטמבר 1953 עצרה משטרת ישראל מספר פעילים בתנועה הרוויזיוניסטית בחשד למעורבות בהחדרת פצצה לנמל חיפה. הפצצה היה "פצצת שעון" מכוונת להפעלה. באותה עת עגנה בנמל אוניית "רימון" שהביאה סחורות וציוד על-פי "הסכם השילומים" מגרמניה.
בין העצורים בפרשת החדרת הפצצה לנמל חיפה פתחיה שמיר ראש (נציב) בית"ר בישראל. פתחיה שמיר היה מפקד בכיר באצ"ל ושימש מפקד מחוז תל אביב בארגון. לאחר קום המדינה היה בין מקימי "תנועת החרות" ושימש ראש אגף הארגון וכן מנכ"ל התנועה.
פרשת החדרת הפצצה לנמל חיפה בספטמבר 1953 ומעצרו וכליאתו של שמיר מבכירי התנועה הרוויזיוניסטית בארץ נשכחה עם השנים, נעלמה מדפי ההיסטוריה כמעט לחלוטין ורק מתי מעט שמעו או יודעים על אודותיה.
העיתונאי נעצר כשהחדיר לנמל פצצה תחילתה של הפרשה ביום ראשון 6 בספטמבר 1953. בסביבות השעה 12:30 בצהריים לנמל חיפה נכנסת דרך השער הראשי מונית מחברת מוניות ידועה (שירות 2525) ובתוכה נהג המונית ובן ציון הרטמן צעיר בן 21 כתב עיתון חרות בחיפה.
בארגז המונית מחביא הרטמן חבילה עטופה בנייר ובה פצצת שעון (פצצת זמן). נהג המונית קרוב לוודאי לא יודע כי החבילה העטופה בנייר היא למעשה פצצה המכילה כמות לא מבוטלת של חומר נפץ. בהתרחק המונית כמה מאות מטרים מערבה מן השער הראשי בתוך מתחם הנמל ליד מחסן 3, מורה הרטמן לנהג המונית לעצור את מוניתו, יורד ממנה, מוציא את החבילה העטופה בנייר (הפצצה) מארגז המונית ונפרד לשלום מנהג המונית העוזבת את הנמל.
הרטמן הילך בשטח הנמל כשהוא אוחז בידו בחבילה. ייתכן שחיפש אדם בנמל אליו התבקש להעביר את הפצצה. ליד אולם הנוסעים הבחינו בו שוטרים ממשטרת החופים והגבולות ניגשו אליו ושאלו לתוכן החבילה. הרטמן גילה סימני מבוכה ועצבנות ועורר את חשד השוטרים. הם ביקשו ממנו להתלוות אליהם לנקודת המשטרה הנמצאת כמה עשרות מטרים מהמקום, שם נפתחה החבילה ונתגלתה בה פצצה במשקל 3 ק"ג שהייתה מורכבת משעון סוללה ומספר נפצים מחוברים לחומר נפץ ומכוונת לשעה 3 אחר-הצהריים. לא מן הנמנע כי השוטרים ניגשו להרטמן בעקבות מידע מוקדם.
הפצצה שכמות חומר הנפץ בה הייתה יכולה לגרום לנזק קשה לנפש ורכוש פורקה ונוטרלה על-ידי חבלן משטרה, הרטמן נעצר ונכלא ומסר עדות. המשטרה סירבה למסור תוכן עדותו בנימוק כי הדבר עלול לפגוע בהמשך החקירה. ב.צ. הרטמן יליד וינה בן למשפחה דתית למד בבית ספר דתי של אגודת ישראל, היה חבר בביתר ואצ"ל ושירת בצה"ל. אביו דוד היה בעל איטליז בחיפה. הרטמן החל עבודתו בעיתון "חירות" כפקיד וחצי שנה לפני מעצרו הועבר לשמש כתב העיתון בחיפה וחתם על כתבותיו בשם העט ב. אמנון.
החדרת הפצצה מחאה על הסכם השילומים? ניהול חקירת החדרת הפצצה לנמל חיפה הופקד בידיו של קצין המשטרה יהודה פראג אז מפקד "יחידת חופים וגבולות" במשטרת חיפה, ולימים ניצב במשטרת ישראל.
באותה עת עגנה בנמל אוניית השילומים רימון שהגיעה בשבת 5.9.53. להערכת המשטרה כפי שפורסם אז, הרטמן לא התכוון לחבל באונייה עצמה מאחר שהיא עגנה במרחק מהחוף ואפשר היה להתקרב אליה רק בעזרת סירה וכי יש שתי אפשרויות סבירות: הרטמן ניסה לחבל באחד ממתקני הנמל, אולי במחסנים בו אוחסנו סחורות השילומים או שהתבקש למסור את הפצצה למישהו שיש לו גישה לאונייה.
בנוסף להרטמן נעצרו ארבעה פעילים נוספים בתנועה הרוויזיוניסטית כחשודים במעורבות בהחדרת הפצצה לנמל חיפה: פתחיה שמיר (שטיינר) ראש בית"ר בישראל בן 30. זאב בר לבב פעיל בנציבות ביתר בתל אביב, אנגל ווצברון, חבר מבואות ביתר נעצר בחשד שהכין את חומר הנפץ והרכיב את הפצצה ויהודה אלקיים פעיל בבית"ר חיפה שעבד בנמל. חברתו של הרטמן תושבת חיפה נעצרה אף היא בפרשה אך שוחררה כעבור זמן קצר.
מעצרו של ראש בית"ר בישראל ביום שני 7 בספטמבר 1953 יממה לאחר שהרטמן נעצר הגיעו שוטרים לביתו של פתחיה שמיר בשיכון סלע בצפון תל אביב במטרה לעצרו אך הוא היה באותה עת בוועידת חרות. כשראו שהוא אינו בבית לא עזבו את הבית והמתינו לו וכשחזר לביתו בשעת לילה מאוחרת מוועידת חרות עצרוהו. הוא נלקח למטה המשטרה, נכלא והוחל בחקירתו, לדברי המשטרה הרטמן סיפר בחקירתו, כי פתחיה שמיר שלח אותו עם הפצצה למסור אותה לאדם בשם אלקיים פועל נמל חיפה העובד בפריקת סחורות השילומים.
עו"ד מקס קריצמן שייצג את חברי האצ"ל ברבים מהמשפטים בתקופת המנדט פנה למטה המשטרה וביקש לשחרר את שמיר. המשטרה הודיעה לו כי בידיה "חומר רציני ביותר וחשדות חמורים נגד פתחיה שמיר" ומאחר שהחקירה רק החלה לא אפשרו לעו"ד להיפגש עם החשוד. חמשת החשודים בפרשה פוזרו בין בתי הסוהר ובתי מעצר ברחבי הארץ.
החשודים מובאים בפני שופט בבוקר ה-8 בספטמבר 1953 הובאו חמישה חשודים לבית משפט השלום בפני השופט השלום הראשי עמנואל ידיד הלוי. המשטרה ביקשה לעצרם ל-15 יום. בקשת המשטרה לעצור את הרטמן נשמעה בדלתיים סגורות בהתאם לבקשת הנאשם ובהסכמת המשטרה הרטמן נעצר ל-15 יום.
ראשון החשודים אשר הובאו לבית משפט בדיון הפומבי היה יהודה אלקיים בן 24. נציג המשטרה לוי רחום טען נגד החשוד כי "קשר עם אחרים לעבור עברה ב-6 בספטמבר 1953 ונשא פצצת זמן בנמל חיפה ללא עילה חוקית בניגוד לחוק הפלילי 1936". אלקיים טען בפני השופט כי אין לו קשר לעניין. השופט כנראה לא התרשם מטיעונו והורה לעצרו ל-15 ימים.
שעה קלה לאחר מכן הובא החשוד השיני זאב בר לבב (לבקוביץ) בן 25 שאמר לשופט "אני לא יודע למה הובאתי אני מבקש לראות עורך דין ולשחררני בערבות". בא-כוח המשטרה התנגד והשופט הורה לעצר גם בר לבב ל-15 יום. החשוד השלישי היה פתחיה שמיר שטיינר בן 30 ראש (ניצב) בית"ר בישראל שאמר לשופט אין לי מה לומר. הוא נעצר ל-15 יום. החשוד הרביעי אנגל וצרבין ממבואות ביתר בן 28 אף הוא נעצר בפקודת השופט ידיד ל-15 יום.
שוחררו בערבות מנחם בגין וחיים מגורי כהן ב-23 בספטמבר בתום 15 ימי מעצרם שוחררו ממעצרם ארבעת החשודים בפקודת שופט השלום הראשי בתל אביב עמנואל ידיד הלוי. שניים בערבות כספית של 500 ל"י, ושניים בערבות של 200 ל"י. בן ציון הרטמן לא שוחרר ונשאר במעצר. כל הערבויות ניתנו על-ידי חברי הכנסת של מפלגת "חירות" מנחם בגין וחיים מגורי כהן.
ב-4 באוקטובר 1953 נדון בן ציון הרטמן בבית משפט השלום בחיפה ל-18 חודשי מאסר בפועל בגין קשירת קשר עם אנשים לא ידועים לבצע מעשה פשע ובניסיון להניח חומר פיצוץ בנמל חיפה בכוונה להשמיד או להזיק לרכוש. הוגש כתב אישום ב-1954 בבית המשפט השלום בחיפה נגד יהודה אלקיים בגין קשירת קשר לבצע מעשה פשע. לגבי שאר החשודים לא ידוע לי אם הוגשו בסופו של דבר כתבי אישום. פתחיה שמיר המשיך בפעילותו הציבורית בתנועת חרות.