הצעת החוק בדבר הכורח ללימוד תורה כבר ירדה מסדר היום של הכנסת. כך יאה. כמובן, אין להוציא מן הכלל שהצעת חוק זו עוד תשוב ותידון. בעיני, זו הצעת חוק מטופשת, באשר היא משווה בין לימוד תורה לבין תקופת שרות בצה"ל. במילה אחת: מהי מידת הסיכון הכרוכה בשרות בחבל השומרון, לבין ההתמסרות לשינון פרקים מן התורה? ייתכן כי יהיו אלה אשר ימתחו חוט רצוף בין הקצוות האלה, לימוד התורה ופרקי אימונים בבסיסי צה"ל. איננו חיים בימי מרד בר כוכבא, ימים של סייפא וספרא.
אולי כדאי להציג שאלה זו להורי חיילים - ואף להורי אברכים: ילמדונו רבותינו, האם בהצעת חוק זו כיוונתם להעמקת התהום העמוקה החוצצת בין שומרי מצוות לבין הציבור החילוני? העיתוי לחשיפת הצעת חוק היה כושל לחלוטין. אז למה להעמיק את התהום עוד יותר? מדי פעם, בהזדמנויות עצובות, אפשר לקרוא או לשמוע פרקים מנפלאות החוכמה בה נתברכו ראשי ישיבות, אדמו"רים ועוד. אולם יוזמה זו, צר לומר, אינה מתאפיינת במעשה חכם. לגמרי לא! לא רק חילונים גורסים כי הצעד שתוכנן היה כושל, אם להתבטא בלשון המעטה.
הבה נדבר גלויות: שליחי הציבור החרדי מתאמצים לנכס עוד ועוד צעדי חקיקה - ואיני סבור כי הציבור החילוני מקבל תמורה נאותה, לא בכסף כמובן. מדוע ראשי הציבור החרדי אינם קוראים לצאן מרעיתם לסייע בבתי חולים, למשל? מה לא מובן כאן? אט אט, ואולי אף במהירות, ילך ויעמיק הפער בתוכנו עד כי תיפסל כל יוזמת גישור. עלי לציין כי בעבר, נהגתי להגן על הציבור החרדי בכל עת שספג גידופים מכמה מעמיתי בעלי דעה חילונים. השלמתי, אף חייבתי, סגירת רחובות בירושלים לאחר כניסת השבת. זו הייתה תרומה מילימטרית שנועדה לממש את המשאלה הפופולרית ולפיה: "הלוא אנשים אחים אנחנו". אחים? האמנם? כך רק מלבים מלחמת אחים ולא אהבת אחים.
וגם עצה בפינו לשליחי הציבור החרדי. זו הצעה דמיונית אך מהולה בחכמה: להבא, נא התיעצו עם ראשי הציבור החילוני לפני כל הצגה של חקיקה לא חכמה. אכן, עצה דמיונית. אך עד שיינקט צעד זה, שומה על מנהיגי הציבור החרדי להורות לשליחיהם בכנסת להתנער ללא שוב מן היוזמה המזיקה הנוכחית, שמא ימוט הבית השלישי על יושביו.