ראשית אחזור ואומר שבישראל מעולם לא הייתה דמוקרטיה וממשלות כפו את דעתן על הכנסת. אני גם לא אשכח את הדיקטטורה הממשלתית בזמן הקורונה. אבל כעת אני מתמקד במה שקורה לנו כעת. מתחילת הדרך של הממשלה הזאת מנופפים לנו ב-64 מנדטים. הם זכו בהם בדין, אלא שמאז נכנסו לפעולה הם עסוקים ברפורמה משפטית, לוחצים לוחצים ובסוף חוקקו את קץ הדמוקרטיה. הם זחוחים, מרוצים מההשגים שלהם, הם ניצחו אותנו, את אלה שרוצים מדינה דמוקרטית ליברלית. מה עם סוגיות כמו: יוקר מחיה, אלימות גואה, אי-שוויון? בעיניהם אלה סוגיות בטלות לעומת הרפורמה שמחלישה את מערכת המשפט ונותנת לממשלה עוצמה בלתי מבוקרת. הם זכו בדין להקים ממשלה, בראש הממשלה אדם שאשמתו נדונה בבית משפט מחוזי בירושלים. יש רצון לאפשר לאריה דרעי להכנס לממשלה למרות עברו המפוקפק, והשר לביטחון פנים, בילה בעברו זמן רב מהצד השני של מערכת אכיפת החוק. אבל נעזוב את כל אלה, זו ממשלה, שמפקירה את הביטחון האישי שלנו, מפקירה את הכלכלה וכל יום שהיא פועלת מעצימה את הנזקים. ברשע וחוסר מוסר הם צמצמו את עילת הסבירות וקברו סופית את הביחד שקרטע עד אתמול. השסע העמיק והלך והתחושה שיש כאן שתי מדינות הולכת ותופשת תאוצה. קואליציית ה-64 תרשם כמי שהרסה את המפעל הציוני רק מתוך דחפים של נקמה ורצון משיחי להפוך את מדינת ישראל ממדינה יהודית דמוקרטית למלכות ישראל ובראשה מלך. ההצבעה הוכיחה הרבה דברים אבל יותר מכל את המשפט האלמותי, מהרסיך ומחריביך ממך יצאו. האמת שבתשעה באב אני ועוד רבים התאבלנו על המפעל הציוני, שהיה אמור להיות בית לכלל היהודים והפך באחת בית של תאבי שליטה שכל מטרתם לדאוג לאינטרסים האישיים ואולי גם לאינטרסים של הקבוצה שמהם הם באים. אמרתי שהממשלה הוקמה על-פי חוק אבל לא הוספתי שזו ממשלה לא מוסרית שמחוקקת חוקים נטולי אתיקה ומוסר. הקואליציה ימין על מלא, מדושנת עונג. סוף-סוף נחקק החוק שעליו חלמו מאז קום המדינה, עילת הסבירות. חוק שלצערי גם באופוזיציה יש לו תמיכה כזו או אחרת, למרות שהם לא מודים בכך. מדוע אני נגד החוק לצמצום עילת הסבירות? כי כפי שכתבתי בפתיחה מאז קום המדינה הממשלה שולטת בכנסת. עד שלא נפרק את השליטה הזאת אין לנו מה לגעת בבית המשפט. כדי לאזן כוחות יש לחזק את הכנסת שתהיה עצמאית ולא שפוטה של הממשלה. נכון, יש קואליציה ואופוזיציה, אך אני מציע שהחלוקה הזאת תהיה רק עד הקמת ממשלה ומנקודה זו שרי הממשלה מתפטרים מהכנסת והופכים להיות חלק מהרשות המבצעת, פקידי מדינה, עד לבחירות הבאות. הם יוכלו לכהן רק שתי קדנציות. מנקודה זו הכנסת עצמאית ובוחרת לעצמה יו"ר וראשי ועדות. חברי הכנסת יחתמו על קוד אתי מוסכם ויתחייבו לשרת את כלל האזרחים, להיות נוכחים בכל ישיבות המליאה והוועדה שאליה נבחרו. זו הדרך הראויה שבה נבחרי הציבור יעבדו למעננו תוך שמירה על טוהר מידות והתנהגות ראויה במשכן ובכלל. המחשבה שכל אחד יכול להיות נבחר ציבור היא אנכרוניסטית. יש לקבוע שנבחרי ציבור מחויבים בתואר אקדמי מוכר ומסלול הכשרה בן שנתיים במסלול אקדמי יעודי שיש לפתוח שיכשיר אותם לכהונה. המסלול הזה יתרום לשיפור ההבנה שלהם, לגבי מהו שרות ציבורי.