המסמך בנושא זה פורסם ע"י INSS ב-19.7.23.
1 לצערי המסמך חלקי, שטחי ומוטה-גישה אופיינית למרכז-שמאל בישראל ובפועל בלתי ישים לרוב אזרחי ישראל כפי שהם מיוצגים בכנסת אחרי בחירות נובמבר 2022. יחסי ארה"ב-ישראל מושתתים על צורך ואינטרסים הדדיים במיוחד בתקופה האחרונה. עם זאת קיים פער גדל והולך בין התפיסה הפרטנית הישראלית לבין התפיסה המאפיינת כיום את שני הגושים הפוליטיים בארה"ב - הדמוקרטים משמאל, והרפובליקנים מימין. עם נשיא אמריקני דמוקרט אך ידיד ישראל, יחסים אלה מתאזנים במידה מסוימת (או מוטים חזרה לעבר ה"אמצע", דהיינו: תמיכה בי-פרטיזנית בישראל. כניסתו של משרד החוץ האמריקני למשוואה זו, מפרה איזון חיובי זה ומקשה על היחסים, ואת אי-הזמנתו של נתניהו לארה"ב לשיחה פנים אל פנים עם הנשיא ביידן אחרי הבחירות של נובמבר 2022 בישראל, יש לשייך להשפעה השלילית של משרד החוץ האמריקני.
עוצמתה העולמית של ארה"ב נקנתה בימי מלחמת העולם השנייה בעיקר בזכות ריחוקה מזירת המלחמה הפעילה - אירופה והאוקיינוס השקט. דבר זה חסך ממנה ומאזרחיה את נזקי וזוועות המלחמה הישירים ואיפשר לה להפוך באופן זמני לבית הנשק העולמי של המדינות הדמוקרטיות שבחלקן נוצרו בעת המלחמה בחלקן שרדו את זוועותיה; לתקופה מסוימת סייעה גם לבריה"מ במלחמתה היבשתית נגד גרמניה. בזכות עליונות זו, היכולות הטכנולוגיות שפיתחה במלחמה, ההשתלטות על מקורות הדלק הפוסילי בעיקר במפרץ הפרסי והמלחמה הקרה שבאה בהמשך ישיר למלחמת העולם ותוצאותיה - רכשה ארה"ב הגמוניה עולמית צבאית, פוליטית, כלכלית ופיננסית. הגמוניה זו סייעה לה להתיש את בריה"מ במלחמה הקרה ולהביאה לכלל התפרקות מרצון.
אל מלחמת העולם השנייה נכנסה ארה"ב כמדינה הומוגנית במידה רבה מבחינה אתנית (הרכב אוכלוסייתה) ופוליטית, אולם ב-50 השנים האחרונות בקרוב עוברת היא שינויים פנימיים משמעותיים, בחלקם אידאולוגיים ובחלקם דמוגרפיים. הגירת זרים מסיבית משנה את הרכב האוכלוסייה ואת מאזן השקפות העולם הדומיננטיות בה. התעוררות מדינות-ענק כסין והודו, התעוררות העולם המוסלמי הקיצוני על שאיפותיו הגלובליות והיחלשותה של אירופה מאותן סיבות דמוגרפיות המחלישות את ארה"ב, מעמידות את ארה"ב מול אתגרי המאה ה-21 כשהיא נחותה דמוגרפית, ומפולגת מבית. התפתחות המובילה למאזן כוחות עולמי חדש לקראת אמצע המאה ה-21.
מעטות כיום המדינות בעולם הרואות בארה"ב בעלת-ברית אסטרטגית אמינה מהמעלה הראשונה, לאור הדגמותיה במזרח התיכון, אסיה, דרום אמריקה ולאחרונה באפגניסטן. על התנהלותה זו מכסה עוצמתה הכוללת האדירה (עדיין), ששימוש קלוקל בה פוגע באמינות ובתדמית האמריקניים. במציאות כזו אסור גם לישראל ליטול סיכונים, לוותר על זהותה הלאומית לטובת דעתם של פרשנים אמיתיים או מדומים בתקשורת האמריקנית (דוגמת טום פרידמן מ"הניו-יוק טיימס") או ביורוקרטים פוליטיים. שכן אמירתו המפורסמת של הנשיא טראמפ: ("America First") איננה מליצה אלא עקרון מדיני פעיל.
לצערי, מערכת הביטחון של ישראל נקטה במשך שנים רבות מדיניות של התלייה אבסולוטית בפועל של ישראל והביטחון הלאומי שלה בארה"ב. התלייה זו משפיעה כליל על השקפות העולם האסטרטגית, המדינית והפוליטיות של מערכת זו, לרבות הבקרה של וועדת החוץ והביטחון של ישראל בעבר ובהווה. כיום, כאשר העולם עובר שינוי מבני פוליטי ומתהווה בו מאזן כוחות חדש - בין היתר על-רקע המאבק על ההגמוניה מול סין ומלחמת רוסיה-אוקראינה - להיבטים אלה משמעויות חדשות ומסוכנות יותר. התפתחות הסכסוך עם סין תשנה את האוריינטציה העולמית האמריקנית (שכבר משתנה בדמות יציאה מהמזרח התיכון) באופן שקשה לצפותו במלואו כיום.
היחסים הקיימים בין שתי המדינות הם עדיין הטובים ביותר עבור שתיהן חרף ההבדלים בגודל וביכולות הבינלאומיות הנובעות מכך. לישראל תפקיד אזורי במערכת העולמית בגוש הדמוקרטי. אולם בכדי להמשיך יחסים קרובים אמינים והוגנים, מתחייב לטובת שני הצדדים כבוד הדדי (אי-התערבות בעניינים הפנימיים), התחשבות הדדית (ויתורים בנושאים שונים שאין בה סיכון לאומי פנימי או חיצוני) ושימור האמון ההדדי (פתיחות מירבית ואמירת אמת).
המאמר הנ"ל של ה-INSS מציג שלוש נקודות מחלוקת בהן אין המדינות (במיוחד ארה"ב תחת נשיא דמוקרטי) אינן רואות את המציאות דהיום כפי שראוה לפני שני עשורים ויותר. א. זהות ערכים;
ישראל וארה"ב הן דמוקרטיות מקור הסמכות השלטונית (הריבון) בשתי המדינות הוא העם, אולם הן אינן זהות בגודלן, בהיקף האוכלוסייה, במבנה האירגוני ובמבנה המשטר. ארה"ב היא דמוקרטיה פלורליסטית הבונה את זהותה הלאומית על החוקה וההשפעות המצטברות של ההיסטוריה השוטפת. ישראל - מאידך - היא מדינת הלאום היהודי מקידמת-דנא. זהותה הוגדרה כבר לפני כ-3000 שנה ובצביונה הציוני החדש מנסה היא לשקם את שבר שני החורבנים שחווה העם היהודי בהיסטוריה ארוכה זו. זהו יסוד החזרה לטריטוריה של ארץ-ישראל ולהקמתה של ישראל כמדינה יהודית-לאומית. מציאות עובדתית זו מלווה את יחסי הצדדים כבר כ-75 שנים ולא חל בה שינוי מהותי במשך תקופה זו וככל שימשיכו הצדדים לקיים תובנות אלה הדדית, ימשיכו היחסים להיות טובים וקרובים. נראה שגורמים כלשהם בארה"ב מבקשים לאחרונה לשנות מציאות זו, שגיאה המתחילה להאפיל על יחסי הצדדים. אין לשום מדינה זכות לדרוש מזולתה לשנות את אופיה, זהותה ומהותה בכדי שתוכלנה לקיים יחסים קרובים; ניסיון כזה נועד מראש לכישלון.
2 פיקציית החרדה לדמוקרטיה הישראלית החרדה שמביע הממשל האמריקני לגבי מהות הרפורמה המשפטית בישראל היא התערבות גסה בעניינים הפנימיים שלנו. הדברים מקבלים הבלטה רבה לאחר בחירות נובמבר 2022, ונוקטים עמדה עויינת לממשלה החדשה שנבחרה ברוב ברור ע"י הציבור הישראלי בהליך דמוקרטי תקין לחלוטין. הרכב הממשלה נקבע בעיקר בשל החרם של האופוזיציה על נתניהו והתמיכה בחרם זה במילים ובמעשים היא פגיעה בציבור הישראלי ובריבונות הישראלית והתערבות בעניינים הפנימיים שלנו. בהצעת הרפורמה המשפטית של יריב לוין אין שום פגיעה בדמוקרטיה הישראלית אלא ניסיון לתקן את העיוותים שהתהוו בה בהשפעת המהפכה המשפטית של אהרן ברק. נקיטת עמדה עויינת בסוגיה זו מול רוב אזרחי ישראל, איננה מרשם לשיפור יחסים. עצם העובדה שממשל מגבה את אופוזיציה וחוגים אוליגרכיים בישראל המבקשים להחליף ממשלה נבחרת באמצעות אנרכיה, היא בעליל מעשה בלתי-ידידותי למדינת ישראל!
אינני בטוח שאני מבין לעומק את הסיבה האמיתית להתנגדות הממשל האמריקני לרפורמה המשפטית. בעיני מקורה באי-הבנת הסיבה והמהות של הרפורמה לצד השפעת אינטרסים זרים. הסדרת מערכת היחסים בין רשויות הממשל היא קריטית, קביעת עליונות החוק כבסיס הסדר הציבורי לכל הרשויות היא קריטית והעמדת חוקה בראש סולם האוטוריטה החוקתית בישראל היא קריטית, בין אם זמנית תעשה במסגרת חוקי יסוד ובין אם ע"י חוקה קבועה. ניתן לנסות לממש זאת בהדברות והסכמה, אך באין נכונות או אפשרות מעשית לכך, הכרעת-רוב דמוקרטית היא בלתי-נמנעת, בין אם תתרחש בקרוב או לאחר המתנה שבה יגבר עוד יותר הלחץ הפנימי לשינוי; שהרי בדמוקרטיה לא תיתכן עריצות המיעוט ולא "גניבת שילטון".
ארה"ב שונה במבנה משטרה כמעט מכל הדמוקרטיות בעולם. לשיטה האמריקנית יתרונות וחסרונות אולם איש אינו טוען ששינויים חוקיים של הרשות המחוקקת מסכנים את יחסי המדינות או שהחלטות משפטיות בה, חלקן שנוי במחלוקת חריפה בציבור האמריקני, הם פגיעה במשטרה הדמוקרטי. הגיע העת שנדרוש מארה"ב להימנע מהתערבות בריבונות הישראלית ומכל מקום בוודאי לא תעשה זאת ללא בדיקה מדוקדקת של הנושא כולו ומקורותיו העיוניים. ישראל היא דמוקרטיה ליברלית קלאסית שבה הכנסת ורק היא מחוקקת חוקים ולא תיתכן התערבות של הרשות המשפטית בפעולת הרשות המבצעת אלא בחסות חוק מפורש של הכנסת; זו מהות הרפורמה המשפטית, גם אם בדרכי היישום בפועל נפלו מספר לקונות שראוי היה להימנע מהן.
המדיניות האמריקנית האזורית בפועל חרף הדיווחים שאנו מקבלים ממקורות ישראלים ואמריקניים שונים על התחייבותה של ארה"ב למנוע נשק גרעיני מאירן, המציאות בשטח מלמדת שאירן ממשיכה להתקדם לעבר יכולות מלאות ובו בזמן מבצעת ארה"ב שלושה צעדים מפוקפקים: 1. מנהל מו"מ כלכלי שתוצאתו לא תשפיע על היכולות הצבאיות הכוללות, אבל תחזק את חתרנותה האזורית של אירן. 2. מנהלת עם ישראל מהלכים שעניינם שיפור היכולות המשותפות לתקוף צבאית את התשתית הגרעינית באירן, אך בה בעת מעכבת אספקת ציוד צבאי כגון מטוסי התדלוק לישראל, חימושים מיוחדים והעליונות האווירית הכוללת, "בכדי להחזיקה קצר" לבל תשמר בידיה חופש פעולה מלא. יתר על כן בתחום היחסים עם סעודיה (ברית אזורית), הפלשתינים, לבנון, סוריה וגורמים אזוריים נוספים מכבידה על ישראל בלחצי-סרק שאינם מובילים לשום תוצאה בנושאים הקריטיים באמת ומבקשת לגרור את ישראל למעורבות במלחמת רוסיה אוקראינה, בניגוד לאינטרסים ישראלים חיוניים.
3 היחסים עם יהדות ארה"ב בעיקרה יהדות ארה"ב היא יהדות מתבוללת ובוודאי לא יהדות ציונית ברוח התנועה הציונית.
4 בטענות הסרק על אובדן הדמוקרטיה בישראל ובהטפה הנרחבת לאזרחי ישראל היהודים של תנועת האנרכיה, להגר ממנה כחלק מהמאבק הפוליטי נגד הרפורמה המשפטית, מצביע חלק מהיהדות הישראלית, בעיקר בקבוצות השמאל והמרכז, מצביע על כך שגם כאן מתפתח ענף דומה לזה שבארה"ב. ישראל היא מדינה ציונית וככזו אחת ממטרותיה הלאומיות היא ריכוז העם היהודי רובו ככולו במדינתו הריבונית. איננו מבקשים השפעות מבחוץ על דרכי המחשבה והיעדים הלאומיים של מדינת ישראל - לא מגורמים יהודיים ולא מאחרים. יחסי ישראל עם היהדות העולמית מושתתים על הנחה שכולנו יהודים, אבל על גורל ישראל משפיעים בעיקר אלו שחיים בה דרך קבע. חשוב שעיקרון זה יובן היטב על מי שבוחרים לחיות בתפוצות הן בכל הנוגע ליכולתה של ישראל לסייע להם והן בנכונותה "לציית להם". אנו מחפשים שותפות מקומית, לכידות גורל ולכידות המעשה ולא נוכל להתנהל מבית באמצעות הכוונה מבחוץ - לא בסוגיות ביטחון וכלכלה ולא בסוגיות חברה ואמונה, זהות לאומית או משטר. אופן החיים והמחשבה של מדינה ריבונית, שונה מהותית מזה של קהילת מיעוט במדינה זרה - יהודית או לא יהודית - בין אם היא ידידותית ובין אם לא. אין ספק שישראל תהיה תמיד מדינת מקלט לעם היהודי, אבל אזרחיה יהיו קודמים תמיד למי שאינם אזרחים. שאלת האזרחות: מי ראוי לאזרחות, כיצד ניתן לקבלה, באילו תנאים היא נשמרת ומה קורה ליהודי שאיבד את אזרחותו ובאילו תנאים קרה הדבר - כולם יחד יכולים וצריכים לעצב את מערכת היחסים עם התפוצות לאחר שיעוגנו בחוק מתאים. השינויים הצפויים שעליהם מצביע המאמר הם בלתי-נמנעים ויושפעו מאופי התפתחותן של שתי המדינות - ארה"ב "כידידה התלויה בדבר" והיהדות הישראלית כליבת היהדות העולמית ולא כגרורה של יועצים מבחוץ.
על "אגדת מגבלות הכוח" ברור לי מניסיון עבר רב-שנים שהטיעון הרואה ברפורמה ניסיון לחולל שלטון דיקטטורי בישראל אינו נכון ובא להסוות מטרות ואינטרסים אחרים, כגון הטיעון בזכות "פתרון שתי המדינות". הטיעון המשלים הגורס כי יש להכיר במגבלות הכוח הוא ניסיון הטעיה שלא לומר הולכה שולל. אף פעם לא השיגה ישראל הישגים גיאופוליטיים משמעותיים באמצעות הכרה במגבלות הכוח. תמיד באו ההישגים כאשר התברר שמגבלות אלה רחבות הרבה יותר ממה ששערו המעריכים. עניין זה ניתן להכריע במישאל עם כחלק מהדיון בנושא החוקה, או בהכרעה רוב פרלמנטרית - דמוקרטית. להערכתי, בשנים הקרובות ואולי עוד בקדנציה זו של הכנסת נגיע לכך.