נפשי לא יודעת מנוח כבר חודשים ארוכים.והכאב.... אוי הכאב בלתי ניתן לתיאור במילים. אני גרה בגוש-עציון. ביתי ומשפחתי הוא בית מעורב - (על הרצפים של דתי-חילוני, ימין-שמאל). אני חיה כל חיי, באורח חיי, בדיעותי, אפילו בעבודתי - את תפיסת השותפות בעומקה. אני חיה בכל נימי נפשי את ברית הגורל וברית הייעוד. מאמינה בעומק הדברים - בריבוי קולות כערך ובחילוקי דעות כמנוע לצמיחה ובעיקר בחשיבות העצומה של היחד..
דווקא בשל כל אלו - שברי הוא כל כך גדול.כי הפעם, אך זו הפעם - אני נאלצת בכאב עצום - לקום ולהגיד: עד כאן! אני לא מוכנה להיות חלק מזה. ולו בהסכמה שבשתיקה.
אני מרגישה שאנחנו בשבר מוסרי בלתי יתואר.
מה שפעם הייתה תופעת שוליים, של נוער צעיר וקיצוני, של שריפת בתים, מכוניות ופגיעה באוכלוסייה אזרחית הפך לזרם הולך ומתרחב.
מה שפעם הייתה תופעה נדירה, הופך להיות תופעה כמעט שבועית.
מה שפעם היה מוקצה מתוך המחנה, הפך להיות לגטימי, ראוי. תופעות אלה ודומיהן שהיו תופעות קצה ושוליים נוּרמלוּ.ולא זו בלבד אלא אלה מצאו אכסניה בפרוזדורי הממשלה והכנסת- תומכים ומלבים תודעה זאת של עליונות יהודית ומשסעים בצורה ללא תקדים גם נגד מערכת הביטחון.
למי שמנרמל תודעה ומעשים אלה, מלָבֶּה ומגבֶּה אותם בצֶבר החלטות, אמירות וחוקים-מותח קו פרשת מים מוסרי ובלתי עביר.זה אמור בהחלטות בראשית ימיה של ממשלה זאת ובגיבוי מתמשך בחודשים אלה או בשתיקה רועמת. מישהו נושא באחריות לשבר מוסרי זה.
ולכן בעיני, יש פעמים בודדות בחיים (וזו אחת מהן) - שצריך בקול בהיר וברור להגיד: עד כאן. זה לא דבר של מה בכך. ולא תהיה פה שותפות עם הדבר הזה. על הדבר הזה אני לא נכונה להגיע לעמק השווה. אין כאן עמק שווה. זוהי נשמת אפה של הציונות שלי/נו. של היהדות שלי/נו. של המדינה שלי/נו..
מה כן? המשך מאבק רעיוני וערכי לא מתפשר כנגד האידאות הללו, כי הן, בעיני, אלו שמחריבות אותנו. הן אלו שדווקא שומטות את היכולת שלנו למאבק עיקש נחוש עוצמתי וחד-משמעי נגד הטרור, והן אלו ששומטות את יכולת תהליכי יצירת הריקמה המאוד עדינה מורכבת ומאתגרת של אופק מדיני.
רק אחר כך נשב, נשוחח, נמצא הסכמות רחבות עם הרוב השפוי, המורכב. נלקט בחמלה, בכאב ובתקווה את ניצוצות האמת הפזורות בחלקיו השונים, ונשאף לתיקון וריפוי.זה יהיה אפשרי רק אחרי שהאידאות הללו תחזורנה להיות השוליים. שם מקומן.
אמשיך לייחל ולהתפלל, שהציונות הדתית, כור מחצבתי,
תתעשת ותדע להצמיח קול אחר מתוכה. מתוכנו.
כי זה צו השעה.