מוקד ההפגנות בכיכר אל-כראמה בעיר סוידא, שהפכה למעין "כיכר תחריר" של האינתיפאדה הדרוזית. הדרוזים חשים כי אין להם כבר מה להפסיד ונשבר מחסום הפחד. חלק מהסיסמאות שהצעירים האמיצים מעיזים לקרוא נגד המשטר, הם ממש בסגנון "האביב הערבי" מלפני עשור, כגון: א-שַעְבּ יֻרִיד אִסְקַאט א-נִזַ'אם" - העם רוצה להפיל את המשטר. יש גם סיסמאות חדשות בחרוזים כמו: "בַּדְנַא אל-עִיש אל-כַּרַאמִי יא בשאר אל-חַרַאמִי" - רוצים חיים של כבוד יא בשאר הגנב! להפגנות ההמוניות בהן משתתפים מאות צעירים, הצטרפו הסוחרים המשביתים את העסקים והפקידים שהפסיקו ללכת לעבודה. המפגינים קוראים לביצוע החלטת האו"ם 2254 (מפת דרכים לסיום המלחמה, לבחירות ולחוקה) ולהוצאת הכוחות הזרים, בראשם אירן ורוסיה, מחוץ למדינה. המוחים מתלוננים על רמיסת כבודם של הדרוזים בעקבות הרעב, העוני והאבטלה, אבדן הביטחון הכלכלי והאישי. נראה כי התפרצות המחאה האחרונה באה בעקבות ירידה דרסטית בערך הלירה הסורית, בזמן שהמוצרים כל הזמן מתייקרים. למרות ההתפייסות של מדינות הליגה הערבית עם המשטר הסורי, שיקום המדינה מתמהמה. קריסת הכלכלה הסורית מורגשת היטב בדרום העני, שם יש מחסור יומיומי בחשמל, מים וגז כי התשתיות הרוסות ואינן משוקמות. השיח'ים, מנהיגי העדה הדתיים, התגייסו לטובת המחאה ופרסמו ביום ראשון גילוי דעת התומך במאבק העדה והטילו את האחריות למצב על המשטר. אנשי הדת שומרים בקנאות על הצעירים שלא ידרדרו לפשע, ולא יצטרפו לארגוני הטרור, בראשם חיזבאללה, המנסים לפתות את הצעירים בתשלום אטרקטיבי.

הדרוזים לא סובלים רק מהטרור אלא גם מהפשיעה הגואה, חטיפות תמורת כופר, מעשי רצח וביזה ולאחרונה גם מוצף הדרום בסוחרי סמים, המבריחים בעיקר כדורי קפטגון דרך הגבול הירדני בדרכם לסעודיה. אין ספק כי המשטר בדמשק מודאג ובינתיים נמנע מתגובה, אולי מחשש לחזרה לנקודת האפס - להצתת מחאה חדשה בסוריה בסגנון 2011. נזכיר כי מלחמת האזרחים שפרצה במרץ אותה שנה החלה בדרום סוריה, ודוכאה באלימות. רוב המפגינים היו מוסלמים סונים והדרוזים נשארו ניטרליים. בעקבות הדיכוי האכזרי התפשטה המחאה לכל המדינה. אך הפעם, אם יחזור בשאר אל-אסד על אותה הטעות ויורה לדכא בכוח את המחאה, זו תהיה בעיה לא רק לסוריה, כי מדובר במחאה של עדה הדרוזית.