הציפורים מצייצות מראש כל גג כי הנשיא יצחק הרצוג קרוב להציע עוד מתווה להרגעת המחאה המרהיבה, ומוסיפות כי יהיה בו עוד צעד קטן, ממש קטנטן, לעבר יריב לוין, שהמיט על עמנו את השבר העכשווי המסרב להתאחות. האומנם, כבוד הנשיא? עוד משהו קטנטן. נציג אחד בוועדה לבחירת שופטים. כדי שלוין יוכל לבחור לו שופט משלו. אדוני הנשיא, פרופסור שקמה ברסלר לא שיקרה אלא דייקה במתחה ביקורת על הסיבוב הראשון. הבטחת כי בזמן הדיונים במשכנך לא תהיה עבודת חקיקה, ושמחה רוטמן התעלם מזה. אך מה שמדאיג שגם אתה התעלמת מכך שהוא התעלם. אז אנא עשה חסד עם עמנו, שכבר שילם מחיר כבד בלכידותו ובאחדותו ובביטחונו הלאומי ובמעמדו הבינלאומי ובכלכלתו והנח לנו (קראת את הפרופסורים יעקב פרנקל וקרנית פלוג? כדאי לך). לא עוד מתווה. לא עוד חיזור אחרי לוין. הרי האיש הנורא הזה רוצה להקים ועדת חקירה בראשות השופט משה דרורי (שמעת עליו? כדאי לך להתעניין. "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב כי הוא מינו", גירסה דינקותא, זוכר?). ניחא, ומה? הוועדה לבדיקת מכשיר מעקב כלשהו תהיה מוסמכת לסגור תיקים בחקירה. במקרה, ממש במקרה כמקובל אצל משפחות פשע, תיקי החקירה שייסגרו יישאו את שמו של בנימין נתניהו. לא בכוונה, רק במקרה, כך ייצא. לוין איש ציבור שבהרכיבו ועדת חקירה מיותרת הוא בוחר את השופטים והוא הסניגור או התובע לפי נוחותו, והוא השופט שסוגר תיקים, וכך נראית כל ההפיכה המשפטית שלו. אוסיף עוד פסקה שהתחבטתי שעות ארוכות בניסוחה: לעולם, אבל לעולם, לא כמו כמה כותבי מאמרים בישראל, אסור להשוותה חלילה למדינה אשר הגיעה לשיא הרשע האנושי לקראת אמצע המאה ה-20. אין דמיון ואין הקבלה, אבל לך כבוד הנשיא הרצוג אני כותב בדחילו ורחימו אל תהיה מהדורה עברית של פאול פון הינדנבורג שהתכוון לטוב בהגנתו על שלטון החוק, אך התמוסס.