יש לי שיח ושיג כואב עם הפטרת השבוע בספר ישעיהו פרק ס', המצורפת לפרשת השבוע - פרשת "כי תבוא". כואב לי לכתוב על הפטרת השבוע כשמהטלוויזיה מגיחה דמות השר לביטחון לאומי המנופף בידיו עת הוא אומר לבר שיח ערבי - "זכותי לחיים כאן קודמת לזכות התנועה שלך". פרשת "כִּי תָּבוֹא" לקוחה מספר ישעיהו פרק ס' פסוקים א'-כ"א. ההפטרה מובילה אותנו אל עולם עתידי, בו במקום עוני ודלות ישרור במציאות חיינו כאן בארץ רק עושר עדוי באושר. במקום מציאות של מלחמה ומאבקי כוח הרסניים ישרור בארצנו רק שלום עדוי בשקט ובשלווה. אני שותף לכמיהה העזה, שבאה לידי ביטוי בהפטרת השבוע, כי השלום הנצחי והרווחה הכלכלית יהיו מנת חלקו של עם ישראל ובעיר הבירה ירושלים. אני שותף מלא לכמיהה, שאת מקומם של חשכה וערפל שפקדו, למרבה הצער, יותר מדי פעמים את עם ישראל, תתפוס מעתה רק הקריאה העוצמתית המנוסחת בפרק ס' בפסוק א' - "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָּא אוֹרֵך וּכְבוֹד יְהֹוָה עָלַיִךְ זָרַח... וְהָלְכוּ גּוֹיִים לְאוֹרֵך וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זָרְחֵךְ... תַחַת הֱיוֹתֵך עֲזוּבָה וּשְׁנוּאָה וְאֵין עוֹבֵר וְשַׁמְתִּיךְ לִגְאוֹן עוֹלָם." אני שותף לכמיהה, שיקרום עור וגידים החזון של קיבוץ כל גלויות העם היהודי בארץ ישראל, אותה מבטא הנביא ישעיהו בפסוק ד' הכובש את לבי - "שְׁאִי סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָּאוּ-לָךְ, בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבוֹאוּ וּבְנוֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָּה". לצערי, הזדהותי עם כמיהת הנביא לקיבוץ גלויות העם היהודי בארץ ישראל מלווה בהסתייגות מהתבטאויות כמו - "... וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ" (שם, פסוק י"ד) אינני רוצה בהשפלתו של כל גוי, גם כשמדובר בגוי שיש לי מחלוקת קשה עם מדיניותו, גם שנגזר עלי להתעמת עם הגוי בעימותים מדיניים. אינני רוצה בהשפלתו של כל עם באשר הוא. אני מזדהה עם התיאור המרגש בפסוק ח': "מִי אֵלֶה כָֹעָב תְּעוּפֶינָה וּכְיוֹנִים אֶל-אֲרֻבֹּתֵיהֶם", פסוק המבטא את הכמיהה לשיבת עם ישראל למכורתו, ארץ ישראל. הזדהותי מלווה בהסתייגות נחרצת מהתיאור בפסוק י': "וּבָנוּ בְּנֵי נֵכָר חוֹמוֹתַיִךְ וּמַלְכֵיהֶם יְשַׁרְתּוּנֵך". ציער אותי מאוד לראות איור של הפסוק הזה בבית כנסת סמוך למקום מגורי ציערו אותי גילויי שביעות הרצון של הצופים בתיאור. לדעתי, הבעת הרצון שבני ניכר יהיו אלו שיבנו בארצנו או ישרתו אותנו היא מנוגדת לכל ערך מוסרי עליו עלינו להשתית ולבנות את מפעל חיינו בארץ ישראל. מצער אותי, שהרצון הזה קיבל ביטוי בספר היקר לי, שהוא נדבך חשוב בארון הספרים היהודי, העשיר בנדבכים ערכיים של מוסר והומאניות. אני מסתייג ממציאות מדינית עתידית אותה משרטט הנביא בפסוק ט"ז: "וְיָנַקְתְּ חֲלֵב גּוֹיִים וְשֹׁד מְלָכִים תִּינָקִי ...". אינני שותף לכמיהה להגמוניה רודנית. אני שותף לכמיהה להגמוניה רוחנית, בה מעוגנות בשורות ערכיות מוסריות ואנושיות. אינני שותף לכמיהה ליצירת רקמת חיים כוחנית כמו זו המתוארת בפסוק י"ב, החוזה אבדון לכל גוי "אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּךְ". גם לא אהיה שותף לתיאור בפסוק ז' על "אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֵךְ". אני כן מתחבר לתיאור "צִי הָאֳנִיּוֹת לְהָבִיא בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק" כמתואר בפסוק ט' ולהגשמת החזון בפסוק כ"א וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּקִים", זה העם היורש את הארץ, כשערכי פרשת "כִּי תֹבוֹא" מנווטים את חייו.