חלפו יובל שנים, והדעות עדיין חלוקות באשר לאשמים העיקריים במחדל יום הכיפורים, וביתר שאת באשר לתרומתה למחדל של גולדה מאיר, שכיהנה אז כראשת הממשלה. עם זאת, בסרטו "גולדה", גיא נתיב מחזק נרטיב ישן-חדש - גולדה מאיר הייתה המנהיגה הנשית היחידה בעולם באותה תקופה, ובמובן מסוים, "אשת הברזל" של ישראל. בשבועות שחלפו מאז הקרנת הבכורה של הסרט "גולדה", עקבתי אחר הביקורות הן ברשתות והן באתרים ייעודיים, ישראלים וזרים. רבים מאיתנו עדיין חיים את הטראומה ההיסטורית, והמחדל של מלחמת יום הכיפורים. גם בחלוף חמישים שנים למלחמת יום הכיפורים (1973) אנו מחטטים בפצעים ולא מאפשרים למה שהיה לשקוע אל שולי ההיסטוריה. רבים מחפשים כל בדל ושמץ של חיזוק לדעה זו או אחרת בשאלה: מי אשם במחדל, ומה חלקה של ראשת הממשלה גולדה מאיר במחדל. גם כאשר נפתחים ארכיונים והאמת נחשפת, אנו מסרבים להיפתח ולשנות כיוון. הנרטיב חזק מכל אמת, והביקורות בהתאם. דיווח ממקור ראשוני על שיח שהתקיים עם במאי הסרט "גולדה", גיא נתיב לפני הקרנת הבכורה של הסרט, דרבן אותי לכתוב את הפוסט. הדברים הבאים מבוססים על קטעים מהשיח. כללית, נתיב זוכה ליחס אוהד על כך שלקח על עצמו פרויקט שכזה. ספציפית, על כך שהתמקד בגולדה עצמה בתקופת המלחמה ההיא ולא במהלכי המלחמה. בקרבות מלחמת יום הכיפורים שניטשו בעיקר בסיני וברמת הגולן ונמשכו מ-6 באוקטובר עד 24 באוקטובר 1973, עם כניסת הפסקת האש לתוקף. לעצם העניין, נתיב מייצג את דור 1973 - בנותיהם ובניהם של לוחמי יום הכיפורים. בשיחה שהתקיימה עימו לפני הקרנת הבכורה של "גולדה", גיא נתיב אומר דברים מנקודת מבט של דור 1973 כשהוא עצמו חלק ממנו, "אמי רצה איתי למקלט ואבי לחם במלחמה. גדלתי על סיפורי גולדה ועל סיפורי יום כיפור. ויש שיר: 'אנחנו הילדים של 73'. זה קצת קשור אליי. זה על הדור שלי, מבט ישיר, רקוויאם, לישראל ולגולדה במובן מסוים, כי אחרי המלחמה הזו לא היינו אותה מדינה. היינו שונים. אז רציתי להיכנס מתחת לעור של האישה הזו, במיוחד ב-19 הימים האלה שהיו מרתקים בעיני." עם זאת, "זה לא סרט ביוגרפי", אומר נתיב ומתבדח, "כדי להקיף את חייה של ראשת הממשלה היחידה בישראל, גולדה מאיר, כולל מוצאה בקייב ובמילווקי, עלייתה לישראל ועלייתה הפוליטית, הוא היה נזקק לתקציב עבור מיני-סדרה בת שמונה פרקים. ואילו הסרט הקולנועי "גולדה" מתמקד ב-19 הימים שיהפכו למורשתה של מאיר." הבחירה בפרק זמן זה אפשרה לנתיב לבנות הערכה מחודשת ומובנת של גולדה מאיר.

נתיב קובע: הנרטיב שנוצר סביב גולדה, עדיין שריר וקיים

האם יש לכך הצדקה?

הנרטיב - "גולדה אשמה במידה מסוימת במלחמה" נפוץ בישראל דאז, והוא נוכח בשיח הציבורי גם היום. אם אנו תוהים מה תרומתו של נתיב כמי ששייך לדור 1973 לשינוי או קיבוע הנרטיב, והאם מבחינתו, "גולדה" עשוי לשנות משהו בנרטיב זה בעיני דור 73, יש לנתיב תשובה. והוא משיב לשאלה באריכות. שכן הרצון לבחון זאת הצריך מחשבה רבה מצידו. נתיב היה מודע לצורך לצאת מהקיבעון שהנרטיב מכתיב לנו עד היום. הוא לקח על עצמו פרויקט שכזה לטובת דור 73' שגדל בצל הסיפורים על המלחמה ההיא. לאחר מחשבה ובחינה מעמיקה של המסמכים שנחשפו, נתיב סבור כיום ש"גולדה הייתה השעיר לעזאזל של מלחמת יום הכיפורים." הוא נזכר ש"הייתה אז אפילו כותרת שאמרה: שגולדה היא הסיבה לכך. היא אשמה. זה בגללה". בעיקרון, הנרטיב הציג את גולדה כ"הפנים של המחדל הזה. היא הייתה הפנים של הכישלון הזה." לפני עשר שנים הוסר החיסיון על חלק מהמידע על המלחמה. "זה באמת שינה את כל הנרטיב... נחשפו עובדות שציירו את גולדה באור ניואנסי יותר", טוען נתיב ומוסיף, "גולדה לא ראתה עצמה כאישה. זאת בניגוד לאופן שבו הציבור התייחס אליה, כשמתח ביקורת על המחדל ועל גולדה, לפי הנרטיב הטוען שהיא הייתה אחת הסיבות למחדל. באותה תקופה ועקב המלחמה ונסיבותיה, השתוללה בישראל אווירה של שנאת נשים. אווירה זו הובילה לתפיסה שרק גברים יכולים לשלוט בעולם, ורק גברים יכולים להנהיג את המדינה. בנוסף ישראל היא מדינה מזרח תיכונית, מאוד ממוקדת-גברים. כל זה תרם לנרטיב לדעתו של נתיב. זה בעיקר תרם ל"כישלונות" של גולדה כראשת ממשלה. בנוסף, רבים טענו שגולדה גם לא הייתה חלק מהנרטיב הציוני. היא תמיד הייתה אאוטסיידרית, כי היא הייתה אמריקנית ובעלת מבטא אמריקני. "כל זה" אומר נתיב, "הוא הסיבה שעלינו להבין ולהכיר בכך שגולדה סללה את הדרך לנשים חזקות שהנהיגו את מדינתן, כמו מרגרט תאצ'ר מבריטניה ואנג'לה מרקל מגרמניה." נתיב בטוח שהן קיבלו השראה מגולדה. צריך להבין ש"גולדה הייתה המנהיגה הנשית היחידה בעולם באותה תקופה, "אשת הברזל" של ישראל במובן מסוים. דבר נוסף שצריך להכיר בו, לפי נתיב, הוא "שהסיפור של גולדה סבוך הרבה יותר." - הוא גם טרגדיה; כי גולדה לא עשתה שלום עם מצרים, ובסופו של דבר לא סללה את הדרך לנשים חזקות נוספות שהגיע להן לעמוד בראשות הממשלה בישראל. ציפי לבני הייתה קרובה לכך, אבל זה לא קרה. וחבל. ייקח זמן עד שנראה אישה נוספת בראשות הממשלה.

גולדה הייתה "אשת הברזל של ישראל

"גולדה" מתמקד ב-19 הימים של המלחמה ונמנע מסיפור רקע מדיני. "זה פרק זמן ספציפי שראוי להתמקד בו. כך שמי שמחליט לצפות בסרט הזה ומצפה לזווית ראיה ביוגרפית קלאסית, עשוי להתאכזב. לא תמצאו את זה כאן." גיא נתיב חדור מוטיבציה לנקות את גולדה מהאשמה שהודבקה לה במסגרת הנרטיב. את תחושותיו לגבי גולדה וכיצד הייתה מגיבה על מה שקורה היום הוא מנסח כך, "לדעתי, היא הייתה מעדיפה להישאר בקבר ולא לחוות את המציאות שלנו כיום." ובנימה אישית יותר, נתיב חושף בגלוי את געגועיו למנהיגים שלוקחים אחריות. מנהיגים שנוכל להאמין להם. מנהיגים חסרי פניות, ישירים, וכנים, כמו גולדה. מבחינה זאת, הוא טוען, "מה שרואים עכשיו הוא ההפך הגמור. וזה נורא." לפיכך, תקוותו היא שבעקבות הצפייה בסרטו, "גולדה", השיח סביב גולדה מאיר במלחמת יום הכיפורים יתחזק דימויה כ"אשת הברזל" של ישראל. ימים יגידו.