ערב ראש השנה, ובימים של משבר מנהיגותי בישראל מצאתי לנכון להתייחס לדמותו של משה כדמות מופת, כשמלווה אותי המשאלה, שאפיוני דמותו יקרמו עור וגידים במנהיגותה הנוכחית של מדינת ישראל. מצערת אותי עוצמת הפער בין הצניעות, הענווה וההתרחקות מהשררה, שמקרין משה כמנהיג, ובין דפוסי החיים המאפיינים את המנהיגות הנוכחית במדינת ישראל. אני רואה במשה רבנו את המודל של מנהיג. משה, המתרחק מהשררה נשאר המנהיג שימשיך להוות השראה חוֹצַת דורות עד ימינו אלה. למשה לא היו כישורים רטוריים. הכתובים מדגישים, שהוא היה כבד פה וכבד לשון, אך אנחנו עדים, שהוא הצליח להתגבר על קשיי הגמגום. נראה היה, שכבד הפה והלשון והעדר הכישורים הרטוריים היו מאוד שוליים וחסרי משמעות בדמותו של המנווט והמוביל את עם ישראל מתחתיות השאול של חיי העבדות בארץ זרה והמתנכרת לו להגשמת חיים של עם חופשי בארצו. משה הוא אדם הנאמן לערכי האמת, גם שהאמת מכאיבה לו. בוודאי כאב למשה וציער אותו מאוד המעמד בו נדרש בסוף חייו להעמיד בפני בני עמו, אותו הוא הנהיג בארבעים שנות נדודים במדבר, את תמונת האמת הקודרת - "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעַט." כואב לקרוא, שמשה כמנהיג נדרש להתמודד במדבר עם תופעות של "אֲסַפְסוּף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ (בעם ישראל) הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה...". אספסוף מתלהם שתוקף את משה ועושה אידאליזציה מחיי העבדות במצרים, שם לדבריהם אכלו בשר ודגים בשפע ובחינם. מצער לקרוא, שהתפרצויות הזעם ופרץ של מלל מתלהם מבני עמו גרמו למשה עוגמת נפש, והוא נותן לכך ביטוי בהתבטאות "לֹא אוּכַל ...לָשֵׁאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה, כִּי כָּבֵד מִמֶּנִּי". נמצא במצב, שהוא מוכן להגיש את כתב ההתפטרות לסמכות האלוקית. הבחירה של מנהיג חילופי עוד בחייו מעידה על היותו אדם הרחוק מהשררה, וחשוב לו למצוא אדם "מָלֵא חָכְמָה" שיחליף אותו, ואכן הוא מצא את "יהושע בֶּן נוּן... מָלֵא חָכְמָה", ש"מֹשֶׁה סָמַך אֶת יָדָיו עָלָיו." בצמד המילים "מָלֵא חָכְמָה" יש התייחסות להקפדה הדקדקנית של משה לבחור לתפקיד את האדם עם הכישורים, התכונות והיכולות לבצע את שלל המטלות, המחייבות את מי שיִדָּרֵשׁ להנהיג את העם בתקופה מאוד משמעותית בחייו - בתקופת הכניסה לארץ כנען. במאמר הזה ביצעתי רק נגיעונת קטנטונת בשלל המאפיינים את דמותו של משה, שהצדיקו את הבחירה השמימית האלוקית במשה. אני מודע שפרטים רבים לא באו לידי ביטוי. אך גם מהמעט שאני מביא במאמרי, ניתן להתרשם, שמשה טרם הבחירה לתפקיד הסתכן כדי להציל עבד מיד נוגש מצרי, מה שהניע אותו לעימות שחייב גילויים של אומץ לב פיזי ונפשי. הכל נובע מתוך נאמנותו חסרת הפשרות לערכי הצדק המוחלט. זו לא תופעה חד-פעמית. היינו עדים להסתכנותו כדי להציל את בנות יתרו מגילויי רוע לב של רועים. המדרש על משה הרועה מבליט את האמפתיה והחמלה של משה כלפי צאנו, כתכונות שבגינן נבחר להנהיג את העם. את המאמר הראשון על משה אני מבקש לסיים בציטוט מספר במדבר, פרק י"ב, פסוק ג': "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכָּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל הָאֲדָמָה." מי ייתן ורוחה של דמות זו תרחף על ההנהגה של עם ישראל ערב שנת תשפ"ד. אני מקווה, שבריאותי תעמוד לימיני ותסייע לי להמשיך למאמר השני והשלישי בנושא, שכל כך קרוב ללבי.