זה המוחה בקפלן וזה המוחה מול בית המשפט העליון, זה המשרת כטייס וזה המשרת כמכונאי, זה המניע את קטר הצמיחה הכלכלית וזה העובד בשכר מינימום. זה הממית עצמו באוהלה של תורה וזה המחרף נפשו בקרב, זה המאיים לנטוש את המולדת וזה הנאחז בציפורניו בסלעי גבעות בגב ההר.
זה העולה החדש שבארסנל המילים שלו בעברית "סבבה", "תודה", "הכל בסדר", וזה המדבר בשפת בית מרקחת ובטוח שבזכותו המדינה קיימת. זה המבהיר כי כבר אינו אחי, כבר איננו משפחה וזה המנסה עד נשימותיו האחרונות לראות בנותני גט הכריתות אחים, לא סתם אחים רחוקים, כי אם אחים אהובים.
זה המתעטף בטליתו ותוקע בשופר מול רחבת הכותל המערבי, שריד בית חיינו, וזה המתעטף בצעיף שחור אדום צהוב ותוקע בזמבורה ברחבת מגרש הכדורגל בבלומפילד או בטדי. זה המדבר בשפה אחת, בקול אחד, בערך אחד באקדמיה ומשליט "טרור מחשבתי" וזה התובע פלורליזם מחשבתי וזכות להביע דעה אחרת, מקדש את חופש הביטוי על-אף הסכנה שבדבר.
זה האוהב את שונאיו ומבקשי השמדתו יותר מאשר את אחיו ללאום וזה השם עצמו כחירש אל מול שנאת אחיו ואוהבו כצאת השמש. זה המגן בחירוף נפש על חיילי ומפקדי צה"ל וזה המוציא דיבתם רעה בעולם כפושעי מלחמה. זה המתרגש מתמונות חיילים עם דגל ישראל וזה הרואה בהם צבא כיבוש אכזרי.
זה המאמין כי שופטים הם מלך עליון, מורמים מעם שאי אפשר לערער על דבריהם ובוודאי לא לבקר אותם וזה המאמין כי גם שופטים מחטטים באף כאחד האדם ועל אף כבודם ומעמדם יכולים כמשה רבנו בשעתו לטעות. זה המאיים למשוך כספיו ולהעביר את חברותיו למדינות העולם וזה המאמין שגם אם הרוח סוערת ההר לא מתכופף בפניה.
זה הרואה ב"שמע ישראל" הדתה, בתפילין סכנה לנפש החילונית ההומיה וזה הרואה ביהדות את זכות קיומנו בארץ האבות. זה החווה את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו וזה הרואה במדינה כובש זר, אימפריאליסט ומדינת אפרטהייד גזענית ומדכאת.
זה המעודד סרבנות פוליטית של תלמידים, המבאיש את ריחו של צה"ל, המעודד ארגונים רדיקליים החותרים תחת קיום המדינה וזה המעודד את צעירי הדור ללכת אחריו ולהכשיר עצמו להוביל את לפיד התקומה של עם הנצח. זה הרואה במדינת ישראל מדינת כל אזרחיה, מסתנניה, מהגרייה, וזה המתעקש לשמור בחירוף נפש על צביונה היהודי דמוקרטי של המדינה היחידה בעולם שהיא בית ליהודים.
זה היודע שארץ ישראל נקנית בייסורים ומלחמת הקיום של העם היהודי טרם תמה וזה הבטוח כי הגיעה העת לנהוג ככל העמים, מדינה חופשית מכל אפיון. זה השופט המנותק מהעם וגוזר דין מקל עד כדי גיחוך נגד עבריינים וזה השוטר שנאבק במלוא העוצמה להביא את העבריין המחויך אל מול בית המשפט הרחמן.
זה המועל בתפקידו העיתונאי והיה לתועמלן חסר בושה המשתמש בתואר ברמייה ובכזב, וזה הצרכן המביע בשלט ומחליט במה יצפה בערוץ תבהלה או בערוץ מטעם. זה המואס במיעוטים, בחרדים, במתיישבים, בעוללים חדשים מסוימים, בערבים, זה הנוהג בגזענות ובאוטו אנטישמיות וזה המחפש גשרים של תקווה ובנייה.
אלה האחים שלי. גם אם זועמים, קוצפים, רוטנים, שונאים, מאיימים, נוטשים, פוגעים ביחד, סודקים את המכנה המשותף, מוציאים שם רע, מפיצי דיבה, מהדהדים פייק ניוז, אוהבים את מדינת ישראל על תנאי, גם אם רואים רק את תחלואיה של המדינה ומסתמאים אל מול זכויותיה, מאירים רק את כישלונותיה וחסרונותיה.
בשולי הדברים אדגיש כי מאמר זה נכתב על אחיי היהודים, האזרח הערבי ישראלי ראוי להתייחסות מקיפה ומשמעותית, כאזרחים שווי זכויות במדינה היהודית הדמוקרטית על כל מורכבויותיה ואתגריה של הסוגיה.
על אף כל האמור, איש השנה המורכבת והמאתגרת הזו הוא האזרח היהודי ישראלי על מעלותיו וחסרונותיו. אחים, כן אחים אנחנו.
