בשנות ה-60 הייתה מערכה ציבורית גדולה על הקמת טלוויזיה בישראל. בין המתנגדים החריפים להקמת הטלוויזיה היה ראש הממשלה דוד בן-גוריון. הטענה שלו הייתה כי הנוער, במקום להכין שיעורי בית, יבזבז את זמנו בצפייה בטלוויזיה. מלבד זאת, כמי שעשה הכרות שטחית עם הטלוויזיה האמריקנית, הוא לא אהב אותה וראה בפרסומת דבר תפל ולא ראוי. בתולדות הטלוויזיה הישראלית ובדברי הימים של המדינה רשום שלא רק בן-גוריון התנגד אלא גם אי-אלה מנהיגים בשמאל הישראלי, שחששו מסוג אחר של "חינוך" - חינוך פוליטי. הם חששו, לא פחדו - כי על התכנים ישתלטו "דמגוגים" ימניים כמו מנחם בגין שהיה נואם כיכרות ידוע וכוכב רדיו. אני עסקתי בכך בהרחבה רבה בספר "בית היחלומים - סיפור הטלוויזיה הישראלית" (ספריית פועלים 1986). לישראלי של 2023 - כל המערכה הזאת נראית מן הסתם כאירוע מראשית היישוב. מי שהדהד את קול המתנגדים לטלווויזיה מ"טעמים חינוכיים" כמובן היו העיתונים ובראשם עיתוני הערב "ידיעות אחרות" ומעריב. זאת בשעה שעיקר החשש שלהם היה שעם הזמן הטלוויזיה תשדר פרסומת ותגזול מהם נתח גדול מן ההכנסות. במציאות קרה ההפך, אך זה לא רלוונטי בהקשר זה. מה שכן רלוונטי הוא כי ברגע שאיזה צעד או הצעת חוק מאיימים על ענפי המדיה הם מתעוררים בשם החינוך - אז, או בהקשר שלנו בשם הדמוקרטיה - עכשיו. זה מה שקרה לאחר ששר הקרעוֹרֶת הגיש בחודש יולי את התזכיר לחוק שידורים החדש וקמה מהומה רבתי במדיה. הערוצים המסחריים "רשת" ו"קשת" יחד עם תאגיד השידור הציבורי שיגרו הודעה משותפת וחריפה על התוכנית, שבה נאמר כי "הרפורמה' המוצעת של שר התקשורת היא בעצם ניסיון ל"פיקוח וצנזורה ממשלתית על החדשות כמו במשטרים אפלים וריסוק חופש הביטוי והתקשורת החופשית". בוועדת המדרוג הדגישו כי אין מדינה מערבית בעולם ששולטת על ועדת המדרוג ומאיגוד המפיקים נמסר כי מדובר בחיסול היצירה הישראלית. בערוצים המסחריים טוענים כי התוכנית פוגעת כמעט בכל שוק התקשורת הישראלי. עוד צוין בתגובת ענפי המדיה כי זה שלב נוסף במהלך הכולל ריסוק התקשורת החופשית בישראל. "יישום התוכנית ההרסנית, שכוללת פיקוח ממשלתי וצנזורה ממשלתית על חדשות - כנהוג בדיקטטורות - יביא לפגיעה חמורה בדמוקרטיה הישראלית ובחופש הביטוי והעיתונות בישראל". בהודעה המשותפת הודגש כי בשעה שבדמוקרטיות נאורות הממשלות מרחיקות את התקשורת מהפוליטיקה - מדינת ישראל פועלת הפוך, ומנסה להחזיר את השליטה המלאה לידיה. יתרה מזאת, בזמן שתוכנית השר פוגעת כמעט בכל שוק התקשורת הישראלי הפרטי ובשידור הציבורי, ישנם גורמים שהיא מטיבה עמם מטעמים ברורים. במילים אחרות, מבחינת הערוצים המסחריים התוכנית של קרעי מספקת הטבות לערוץ 14, שהוא "קול אדוניו" של השלטון, ופוגעת בהם. בשבוע האחרון שוב מצא השר קרעי הזדמנות לתקוף את תאגיד השידור הציבורי בטענה שעיתונאי התאגיד מצייצים נגד הממשלה. האיש הזה לא מחמיץ שום הזדמנות להפגין מה דמותו של שר התקשורת העכשווי במדינת ישראל.

נו.נראה אתכם

אלא שרשתות המדיה, בראש וראשונה החזותיים, יכולים לעשות משהו שהם לא עשו עד כה. בשעה שרבים בציבוריות הישראלית נאבקו ונאבקים במהלכי הממשלה המטרולללת הזאת, שגיונותיה ומעשיה בחתירה תחת אושיות מדינה יהודית דמוקרטית, ערוצי הטלוויזיה ניצלו זאת לרייטינג. הם נותנים מצלמות, מיקרופונים ורמקולים שוב ושוב לאותם דברי שטנה שחוזרים על עצמם ולא רק שאין בהם חידוש אלא הם במה ציבורית לדברנים שקריים, זורעי שנאה, ודמויות נלעגות עם שפת ביבים. כל זאת בשל הטענה הצבועה של "זכות הציבור לדעת". זאת בשעה שהערוצים המסחריים דואגים בעיקר לזכות הערוצים ל"רייטינג", ואילו תאגיד השידור הציבורי לוקה בפזילה לשלטון כמרשם להישרדות ופותח שעריו ל"סוס ביביאני".

,קול אדוניו"

אם אכן זה נוגע בפופיק שלהם, בשלנו בוודאי, הם יכולים לעשות מעשה אחד לא גדול ופשוט לביצוע על-ידי כל שלושת הערוצים שייפגעו. ניתן לבחור גם יום מסוים כמו למשל באותו יום שראש הממשלה ביבי נתניהו יפגוש בנשיא ביידן, בפגישה המיוחלת שלו בה ידונו ב"חזון סעודיה". נאדה. אף הופעה לא שלו ולא של שום נציג שמשרת את השלטון. נקרא לכך "דממת הדמוקרטיה". מי שיביא את כל ה-goodies יהיה "עריץ 14". לבריאות. ויש גם ערך מוסף למיליוני צופים. במשך יממה תמימה הם לא יחושו ברשרוש הצפע, לא יאזינו להבלי הנבערים מדעת, ושל הבריונים מדעת, לא יראו את צבעי הסחי שנמרחים על המרקע ולא יצפו בשגרירים ישראלים שמצטלמים עם אישים גזעניים ואנטישמיים בעולם אשר רואים בהתנחלויות -lebensraum, מרחב מחיה בגרמנית, אשר בשמו השתלטו על אוסטריה ואחר כך כבשו את צ'כוסלובקיה בשלהי שנות ה-30. וזה יהיה רק הקדימון למה שיבוא אם האדון שלמה קרעי, בשרות אדוניו, ינסה לבצע את זממו. seeing is believing - לראות זה להאמין. נראה אתכם לא מראים אותם. היו גיבורים על עצמכם.