כסף? עבורי זה שום דבר! עבורי החיים הם מספר אחד! אם כסף לא חשוב לך, אז למה אתה חוסך כל החיים וחי כמו אחרון העניים? למה? אז אני אגיד לך למה. אתה רואה את האיש הזה שעומד שם? איפה? שם, ליד השחורדינית הזאת עם החולצה האדומה. מה זה "שחורדינית"? זו שחרחורת שצבעה את השיער שלה לבלונד. נו, אז מה אתו? הוא נראה כמו כל אחד ברחוב, לובש חולצת טריקו וג'ינס. אה, לו היית מכיר אותו לפני... הוא היה אחד מעשירי ירושלים! למה אתה מדבר עליו בלשון עבר, ועכשיו הוא עני? תשמע, האיש לא היה הולך על הרגליים, רק נוסע כל הזמן עם הב.מ.וו. השחורה והנוצצת שלו, עושה סיבובים פה בעיר כדי להרשים את הנשים הצעירות שנפלו לרגליו כמו זבובים על ריבה. כל אחד ביקש את קרבתו. ואם כבר היה הולך ברגל, הלך כמו תרנגול הודו ולא היה נאה לו לומר "שלום" לאנשים שבירכו אותו, חשב את עצמו לאלוהים. כמה קינאתי בו בזמנו... ועכשיו? חס וחלילה, ליפול כמוהו? אאחל רק לשונאים שלי. עכשיו, החיים שלו בזבל. הפסיד את כל המיליונים שלו ואין אף כלב על ידו. אל תשמח בנפול אויביך, כי אתה לא יודע מה יקרה לך מחר. ואיך הוא יחזיר את החובות? אלוהים יודע, כל החיים לא יספיקו לו. מה קרה, איך נפל? הכול בגלל השותף שלו, אקדמאי אחד, שעשה עליו רושם טוב. כנראה שהכסף עלה לפרטנר שלו לראש, רימה אותו כמו שצריך וברח עם כל הכסף לאיטליה! והוא, עירקי מבית טוב של רואי חשבון, שנולדו עם כישרון לעסקים. אומנם לא היה אקדמאי, אך ידע לעשות ביזנס. לא עבר זמן רב והוא הפך למיליונר ולקח את האקדמאי הזה כשותף. היו מייבאים מכוניות יוקרה מחו"ל. יאללה, מי יודע מה עולל לשותף שלו שכך בגד בו. כשמדובר בכסף, אנשים לא מכירים את האימא שלהם, מאבדים את הראש לגמרי! אני מבין שאתה שמח לאידו. מה אגיד לך, אני נזכר ש"שלום" לא היה משיב לי כשנפגשנו באקראי, ועוד למדנו באותה כיתה ב"דורש ציון" בבית ספר עממי בירושלים. שכח מאין הגיע. ועכשיו תראה אותו, עלוב שבעלובים. ומי זאת השחורדינית הנשענת על זרועו? לא תאמין, זו העוזרת שלו. עזרה לו בעסק? אמרתי לך העוזרת, כוונתי המנקה, שלא שוכחת שהעסיק אותה בתקופה שהייתה מסתובבת ברחוב בלי עבודה ונשארה נאמנה לו, המסכנה. הייתה עובדת בקיץ ובחורף מהערב, לפעמים עד השעות הקטנות של הלילה, ומשאירה את המשרדים נקיים טיפ טופ! למה לא? אז מה אם היא עוזרת המתפרנסת בכבוד? ומה עשו העולים החדשים שהיו מהנדסים, רופאים, צורפים, רואי חשבון..., לא עבדו בכבישים ובנטיעות כשהקימו את המדינה? טוב, זה היה אז. מה משנה אז או היום? כל מלאכה מכבדת את בעליה! העיקר להתפרנס בכבוד וליהנות מהחיים כמה שאפשר. נכון, אתה צודק. אני צודק ואתה חי כמו עני עם בוכטות של כסף בבנק. אם לא הייתי הפקיד "שלך" בבנק, לא הייתי יודע כמה אתה עשיר. גם מישהו שהולך ברחוב ורואה אותך לבוש בחליפה הזאת, שעבר זמנה, ובנעליים המרופטות שלך, לא היה מעלה על דעתו שיש לך כל כך הרבה כסף. תגיד לי, למי תוריש את כל הכסף הזה? אין לך אישה וילדים וכשתמות, המדינה תיקח את הכסף שחסכת ולא יהיה אכפת לה שחיית כמו עני. אומר לך את האמת, אני פוחד שלא יהיה לי כסף ואפול כמוהו, לכן אני חוסך ולא מבזבז את כספי, כדי שלא אזדקק לבריות ולא אהיה עני אף פעם בחיים! אני מכיר את טעם העניות, עוד מילדות. והעשיר לשעבר, לא היה נשוי? היה נשוי ויש לו שתי בנות. כשירד מנכסיו, עזבה אותו אשתו ועכשיו יש לו משפטים מפה ועד להודעה חדשה. כבר לא נוסע במכונית ב.מ.וו., מסכן. לא אשכח, איך כל בוקר היה שולח את אחד העובדים שלו לרחוץ את המכונית שחנתה בחניון המקורה מתחת לווילה שלו, שמא גרגר אבק דבק בה. היה לובש חליפה ועניבה לעבודה, נראה כמו מלך, ולא הביט ימינה ושמאלה... ותראה אותו עכשיו, הולך עם חולצת טריקו וג'ינס משופשף. איך נפלו גיבורים! מה אומר לך, טוב לחיות כמוני! עובד בבנק ביושר, מרוויח מה שמרוויח וחי בכבוד ולא עושה חשבון לכסף. נו, ומה יצא לו עם כל הכסף שהיה לו? בן אדם שהגיע לגדולה צריך להיות צנוע ולדעת, שהחברים המלווים אותו כשהוא עולה לפסגה, יישארו לידו גם אם חלילה ייפול לקרקעית הבור ויתמכו בו, שאם לא כן, הוא יגיע לתחתית ויישאר שם בודד בלי חבר אחד שיתמוך בו! אתה צודק! ועכשיו, תשמע בקולי. אני צעיר ממך ואתה אוטוטו בן שמונים, אני מייעץ שתפתח את ה"קופה", קח ממנה כסף ותיהנה כל עוד אתה יכול. היום עוד אפשר, אבל מחר, מי יודע? אלוהים לא הבטיח לך שתחיה מחר. לימדת אותי שיעור טוב לחיים! תמיד פחדתי להיות עני כמו הוריי, לכן אני מתקמצן על כל גרוש. למעשה, אני עשיר החי כעני. תודה על דבריך, מהיום ואילך אשתדל לחיות, ולא רק לחיות!