החייל המצרי סייד מגדוד התותחנים 16 כתב יומן ושיבץ בו איורים. הוא כתב ברגישות אנושית שובת לב. כך גם צייר. חייל המילואים מן הצנחנים עודד ירון שירת מעבר למתרס ואף הוא כתב יומן. בסופו של דבר הגיע לחווה הסינית. סייד נהרג בלי שאיש ידע מה שמו המלא. עודד נטל את היומן והחזיק בו שנים רבות. הם מעולם לא נפגשו. גם לא בשדה הקרב. עודד מהנדס בהשכלתו המשיך בחינוך או בלימוד, וכתב ברגישות. למשל, כיצד ראה קברים רבים של חיילים מצריים בעיר סואץ עד שהתברר לו כי הם ישראלים. עתה הגיח בחנויות ספרו של ג׳קי חוגי "שני יומנים, 1973". אי-אפשר להניחו מן היד אף שבמרוצת השנים התפרסמו מאמרים על היומן המצרי המוחזק בידי ישראלי. עודד ירון החליט שלא ימסור אותו לשלטונות. נפתח חיפוש אחרי סייד, ולא נמצא. בסיוע עיתונאי מצרי נערך מבצע שהיה כמעט בלשי. ב"שני יומנים 1973" מסופר כי אחיו הצעיר של סייד הגיע אל חוגי. לא היה עוד ספק שסייד נהרג ב-15 באוקטובר, היום התשיעי למלחמת כיפור. כך נודע ששם משפחתו בסטוויסי. גם נמצא חייל מצרי הנזכר ביומן, ולא ידע זאת, שתיאר את נסיבות הפגיעה בסייד. ירון מסר את היומן למשפחתו. לא בקלות. דומה שהוא חש במידת-מה בן משפחה לכותב היומן המצרי. גם כל קורא ישראלי רגיש חש כך. זו חווית קריאה מרתקת על מה שהמשורר יהודה עמיחי מכנה כ"מלחמה שאף פעם לא די לה".