הלימוד התנוסס כדגל על תורן האונייה הלאומית של האומה. העם העברי היה בין הראשונים אשר אימץ את הקריאה והכתיבה, וייתכן כי הדבר נכון כבר בימי בית ראשון. אך אפילו יבקשו לאחר את תאריך הפיכת הלימוד לפולחן לאומי תחילתו אינה אחרי כינון המרכז הרוחני והתרבותי ביבנה בעקבות שריפת בית המקדש בשנת 70 לספירה. מספרות התנאים ואילך קיימת כמעט סגידה יהודית ללימוד. מה נכתב בה? הנה קורט: ירושלים חרבה מפני שביטלו בה את תינוקות בית רבן; אין מבטלים לימוד אפילו לעבודת בניין בית המקדש; "והעמידו תלמידים הרבה", ואלה רק פירורים. כך גם בעידן המודרני. מן הרגע בו אימצו יהודים מסורתיים וחילונים את תנועת ההשכלה האירופית היה שיעור היהודים באוניברסיטאות גבוה לאין שיעור מחלקם באוכלוסייה, וכך גם ברשימת הזוכים בפרסי נובל. מדינות רבות הפעילו את שיטת הנומרוס קלאוסוס כדי להגביל את הנוכחות היהודית באוניברסיטאות. אפליה זו לא פסחה גם על ארצות הברית שנולדה בערש הדמוקרטיה, ובאה לביטוי אפילו באוניברסיטאות יוקרה כהארווארד, פרינסטון וייל. למגמת היקף הלימוד הרחב ועומקו נמצא המשך ביישוב היהודי המתחדש בארץ עם גלי העלייה. הטכניון בחיפה והאוניברסיטה העברית בירושלים הוקמו כאשר ספקנים חששו כי לא יימצאו די תלמידים לאכלסם ואין שפה עברית ללמוד בה. ידוע כי האקדמיה בארץ-ישראל היא יסוד חיוני לקיומה ושגשוגה של ישראל, והיא אשר מוציאה בשנים שחורות שם טוב למדינת היהודים בעולם. האקדמיה - ומוסדות לימוד המשמשים כספיחיה - היא היעד השלישי למתקפה של הדיקטטורה השיפוטית-ממשלתית על אזרחי ישראל. בשלב הראשון מותקפים בתי המשפט, לאחר מכן התקשורת החופשית, ובעקבותיה גם האקדמיה. משהו מזה, מין טעימה מרירה ראשונה, כבר יצא לאוויר העולם במאמץ הממשלתי שנכשל להדיח את שי ניצן מראשות בית הספרים הלאומי ואת דני דיין ממוסד "יד ושם". הממשלה נסוגה לפי שעה, אך הלחצים קיימים ואף יתגברו. על-רקע זה נכון לייחס חשיבות רבה להודעה הכוללת של האקדמיה על השבתת שנת הלימודים המתחילה ב-15 באוקטובר. לא מדובר בשביתה להטבת תנאי השכר והתעסוקה של הסגל אלא בעניין ערכי של התנגדות למגמה הדיקטטורית מטעם הממשלה. אין זו עוד הפגנה. היא עוסקת במרכיב חיוני לקיום ישראל ולביטחונה ולרוחניותה. אילו יכולתי הייתי מקדיש לה את הפגנות המחאה במוצאי שבת. ותודה לאקדמיה שאינה מסתגרת במגדל השן אלא יורדת לכיכר.