בראשית שנות השבעים הוקם המרכז לאמנות חזותית בתחנת הרכבת הטורקית הישנה ולמעלה ממאתיים תלמידים סיימו לימודיהם שם. המבנה בסגנון עות'מני שהיה במלחמת העולם הראשונה קסרקטין צבאי. לאחר כיבוש העיר בשנת 1948 שימש "כמטה חטיבת הנגב" ועד 1953 שכן בו אולפן. לאחר מכן הוקם בחלליו בית הספר התיכון א', ראשון לתיכונים בבאר שבע. תקוות המייסדים הייתה שמשרד החינוך יכיר במוסד ויתקצב את מסלולי הלימוד (לאורך 3 שנים): ציור, פיסול, גרפיקה צילום וקרמיקה.
בערבים התקיימו שם חוגים לחובבי האמנות, הדרישה להשתתפות הייתה גבוהה וחלקם אף הגיעו לרמה מקצועית גבוהה והציגו תערוכות משלהם. עיקר מאמצי המייסדים כוונה לנוער במטרה לקרבם למרכיבי האמנות החזותית וניתנו אף הרצאות בתחומי הסרטים ובתאוריות שונות באמנות. הדור הצעיר לא נשכח וליד המרכז, בבית ערבי ישן, הוקמה פינה שכונתה "מרכז האמנויות לילד". בתחום האמנות הפלסטית חלה התפתחות רבה בשנות השמונים. די אם נזכיר שמות כמו חוה מחותן, בנימין וינקלר, משה אגמון, איצ'ו רימר, נחמה אופק,
מוריס קאהן, חוה פרסבורגר, יוכבד ויהודית.
אמנים אלה התאגדו לעמותה ביוזמת זכריה לירז כבר בשנת 1963 שאז נשכר בית ערבי בו התקיימו ערבי יין, ערבי אמנות ושירה ותערוכות. האגודה אף חילקה פרסים אך באמצע שנות השבעים התפרקה. לירז לא ויתר ויזם הקמת מועדון אמנים בשם "הצריף" שהיה לשם דבר בנגב ובדרום ואף הציג תערוכות של אמני ישראל ביניהם של חנה אורלוף. לירז אף קידם את הקמתם של בתי אמנים ברחוב סמילנסקי. כך קמו מועדון שבא, בית התה, גלריה לצילום ועוד.
קריית האמנות קמה ורוב הגלריות בעיר התרכזו ברחוב סמילנסקי. בין המסמכים ובמחקרים על תחום זה פורסמו תמונות של יצירות פלסטיות. אחת מהן של חוה מחותן "נוף" על-רקע המדבר, וכן מודעה בחתימת ראש העיר דוד טוביהו על פתיחת תערוכה של אמני באר-שבע כבר בשנת 1951. כן ניתן לראות בתמונות מהארכיון ציור שמן של איצ'ו רימר ועבודת אלומיניום של בנימין וינקלר.