אסון שמחת-תורה תשפ"ד הוא בראש וראשונה כשלון שמקורו באי-סינכרון המערכת הלאומית למטרה אחת בראשותה של מנהיגות נבחרת אחת. אנו "מבשלים" כשלון זה כבר 5 שנים ויותר, כשבמוקדו עומד בגלוי המאבק החברתי-אידאולוגי קונספטואלי על הגמוניה, שלטון, ועיצוב אופיה של המדינה ואי-קבלת הכרעת הציבור בבחירות נובמבר 2022 שהעמידה בראש הקואליציה בכנסת את נתניהו ובראש המדינה את ממשלתו השישית. אינני מספיק נאיבי לחשוב שהכול קרה באשמת תנועת האנרכיה שארגנו חוגי הדיפ-סטייט בישראל מיד לאחר הבחירות והצגת תוכניתו של לוין לרביזיה במערכת המשפט הישראלית. המורסה המכונה בג"ץ, הגיעה ללא ספק לממדים בלתי-נסבלים ובמקום ריבונות העם כמקובל בדמוקרטיות נורמטיביות במערב, הפכה מערכת המשפט לרשות המכוננת, המחוקקת, המבצעת - והכי פחות מהכול: השופטת. המשבר הלאומי המלאכותי עשוי היה לפרק את המבנה המדינתי, אך דומה שהדבר לא הטריד את מחוללי האנרכיה ואת פעיליה העיקריים. הוא בוודאי לא הטריד את מי שמימנו אותה בהחבא וניהלוה בהסתר. האופוזיציה הישראלית - 56 מנדטים שהמבנה "הגבישי" שלה אנרכי בדיוק כמו תנועת ההמונים הממומנת על-ידי יריבי הקואליציה, יריבי המדינה ושונאיה - גם אם אין הם פועלים בסנכרון גמור, הם פועלים באותם אופנים ובאותה מגמה יסודית של "תמות נפשי עם פלישתים!" לדידי אירוע שמחת תורה 2023 הוא תולדה ישירה של אופוזיציה זו, ושל מגוון התקלות והחולשות שחוללה במדינה, בתפקוד מוסדותיה, במעמדה המדיני והצבאי ובמוכנותה למלחמה. כל זה קרה כאשר סביבנו מתהווה בהשראת אירן, בניהולה ובמימונה "מעגל-אש" מאיים ההולך ומתחזק. קברניטי האנרכיה - בין אם היו סמויים מן העין או סמויים-למחצה ובין אם היו גלויים כגון האופוזיציה העיקרית לממשלה בכנסת ובבתי המשפט העליון - היו גורם החבלה הראשון במורל הלאומי. הם גם החבלנים העיקריים גם ביסודות הסדר הציבורי. הם אלו שטירללו את משטרת ישראל והיטו אותה בחסות ובעזרת היועצת המשפטית לממשלה מתפקידה המרכזי: לשמור ולפקח על הסדר הציבורי ולמנוע פשיעה אזרחית. זו לא הייתה הסיבה היחידה לאנדרלמוסיה המשטרתית. אירועי פח"ע ופשיעה אלימה לפני שמחת תורה תשפ"ד, במהלך החג ובימים שאחריו הוכיחו שהמשטרה אינה נעדרת יכולות ביצוע, אבל חיזקו ביתר שאת את ההרגשה וההכרה שניהול המשטרה - בין אם על-ידי הפיקוד העליון שלה ובין אם על-ידי המשרד לביטחון הלאומי היה לקוי ביסודותיו העיקריים. ארגון הירארכי חייב מנהיגות חדה ברורה והחלטית. אינני רוצה להיכנס בשלב זה לניתוח מערכות הקשרים והיחסים המשונים שנוצרו בין המשטרה, המשרד הממונה עליה, היועצת המשפטית לממשלה, הממשלה והקבינט המדיני ביטחוני שלה וכנסת ישראל וועדותיה. ברור שהיה כאן כשל ניהולי מתמשך לצד העדר מדיניות ברורה והנחיות עבודה בהירות מצד הממונים עליה. אין גם ספר שמפכ"ל המשטרה לא היה פוליטיקאי מספיק ממולח בכדי לשרוד בים הדגים הפוליטיים הטורפים שאליו הושלך בתנאים קשים. כאשר יחקרו כל היסודות הללו (אחרי המלחמה) יתבהרו הדברים במלואם. עם זאת, המשטרה שנכנסה לאירועים הקשים של מחדל שמחת תורה תשפ"ד תפקדה בהם היטב ובחלק מהמקרים גם הייתה הגורם היחיד שהושיט עזרה לאזרחים מותקפים על-ידי טרור עזתי-חמאסי אכזרי ורצחני.

דימיון מצמרר

ישראל נכנסה לאירוע הטראומתי של שבת 7.10.2023, כשהיא בעיוורון חושים מלא ומוחלט. היו בוודאי אנשים שהתעשתו במהירות, נלחמו, לעיתים הצילו את עצמם ולעיתים גם את זולתם, רבים ביצעו מעשי גבורה הרואיים ונפלו על משמרתם. המדינה כארגון השלטוני העליון כשלה לאורך כל הדרך. הדימיון המצמרר בין אירועים אלה לאירועי יום הכיפורים 1973 חמור ביותר. מערכת הביטחון עסקה בשנים האחרונות בפוליטיקה, הייתה מרכיב מרכזי בדיפ-סטייט שניהל ושלט באנרכיה ובחוסר המשילות, ביקשה לנצל את משקלה העצום בחברה ובמשק הישראלים להשפיע על הפוליטיקה הישראלית ולהכריע בוויכוח שהתנהל בה על הכיוון והדרך היא גם הייתה שותפה סמויה לרדיפת ראש הממשלה נתניהו ולתפירת התיק הפלילי שלו; בדמוקרטיה אין מעשה חמור מזה לאנשי צבא. אין ספק שאירועים אלה חייבים להיחקר בוועדת חקירה ממלכתית נוסח ועדת אגרנט רק עם שיניים הרבה יותר חדות (אולם, רק אחרי המלחמה). שאלות קשות קיימות סביב תפקודי הפיקוד הבכיר בראשות לפחות 5 הרמטכ"לים האחרונים (סוגיות מיוחדות לבחינה ציבורית, ערכית ופסיכולוגית הם הרמטכ"לים יעלון, חלוץ וברק). צה"ל הפך מארגון צבאי שתפקידו לנצח במלחמות לארגון פסאודו-פוליטי, ארגון לפיתוח וטיפוח חברתי, ארגון לאגודות חברים לתכליות אידאולוגיות, עסקיות ואינטרסנטיות קבוצתיות, ולמקור של פרשיות פליליות פוטנציאליות מפוקפקות של משרתי קבע, אנשי מילואים ובוגרי-מערכות הביטחון שהגבירו והעצימו את עיסוקם בסחר הנשק של ישראל שהלך וטפח ככל שתעשיה זו התפתחה ופיתחה לעמה שווקים. מול מערכת זו עומד שר הביטחון כנציג הממשלה ועליה אמורה לפקח ועדת החוץ והביטחון של הכנסת על ועדות המשנה שלה. כל אלה "התאדו בפועל" והתקיימו במעשה כמעט אך ורק בארגוני-עזר לשימור השפעה אצל פורשי מערכת הביטחון. הסתאבות זו היא ללא ספק אחת הסיבות לכך שאירועי שמחת תורה 2023 התרחשו ואף לבשו את הצורה המצמררת של אירועי האסון מ-1973. זו אותה גברת, וכמעט ללא שינוי האדרת. ההבדל העיקרי הוא בעוצמת האירוע ובהרכב העיקרי של הנפגעים. ביום הכיפורים התרחש האירוע על גדות תעלת סואץ והפעם קרה בעוטף עזה. קשה להאמין שאחרי יום הכיפורים לא הבינו בישובי העוטף את הסכנה שבמציאות האוטופית שיצרו לעצמם בצדק. אי אפשר לשבת בשקט על זרי הדפנה כל עוד במרחק קילומטרים ספורים מהם מתהווה חזית עויינת ומסוכנת שנספחת בברור לאירן - אויבת בנפש של ישראל - שמתפחת יכולות משופרות ומגדילה את כושר לחימתה בהדרגה. סבורני שתושבי האזור סמכו על צה"ל, אבל הם סברו שצה"ל שעליו הם סומכים הוא "חיה אחרת" מזו שישבה על גדות תעלת סואץ ב-1973, ולא שמו לב לכך שצה"ל המשיך להיות מנוהל על-ידי אותם מקורות אידאולוגיים, אותה מחשבה אסטרטגית ואותה רשלנות ביצועית. על אלה אחראים ישירות שרי הביטחון, הרמטכ"לים והפיקוד הבכיר (חברי המטה הכללי) בעשור האחרון לפחות. אין ספק שגם ממשלת ישראל וכנסת ישראל כשלו באירוע האחרון, אבל במקום שצה"ל הוא "המוביל הלאומי" צה"ל הוא גם האשם העיקרי (מאידך גם חקירת עניין זה היא פעילות שיש לדחותה עד אחרי המלחמה). כאן אנו מגיעים לעוד מסגרת אחת שעל צווארה שלשלת של כישלונות הנוגעים בעיקר לתחום האזרחי במציאות המלחמתית הנוכחית (ובכלל במציאות של מלחמה או אסון לאומי כולל) - רח"ל². רשות זו כפופה למשרד הביטחון ואמונה על הטיפול והתאום באירועי מלחמה או אסון לאומי בין הרשויות הממשלתיות השונות. טיפול זה מחייב ידע, צוות מיון, כלים ממוחשבים ואחרים ורשתות תקשורת מהן שואבת הרשות מידע וידע בנושאי פעולתה. אינני עיתונאי ולא בדקתי את מצב ואיכות פעולתה של רשות זו. מה שהביאני לכתוב עליה כאן הוא ראיון שלה מול מנכ"ל משרד ראש הממשלה בו צפיתי אתמול בערוץ 12. בתחילתו היא "מטרללת" את ח"כ משה סעדה בשאלות על המשק הלאומי ועל שירותים שונים לאזרחים שעל המדינה והממשלה לתת בנסיבות המצב בו אנו נתונים.

סיבת האסון

האיש ניצב לפניה כשאינו מבין מהיכן צצות שאלות אלה ומדוע הן מופנות אליו. ואכן - מדוע? לאחר שצפיתי בדברים עוד זמן קצר, התייצב למשפט-שדה בפני הגברת הכבודה גם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, יוסי שלי. גם הוא עבר חקירת שתי וערב על ידה, ולאחר מספר שאלות תוקפניות, התצטרף אליה עמיתה לתוכנית, ירון אברהם, שממנה ראה וכמוה עשה (אילו הייתי במקום המנכ"ל הייתי קם ועוזב את האולפן). כמנכ"ל הוא ידע לענות על מגוון שאלות רחב יותר, אך בוודאי שלא על כולן. הוא איננו הממונה על רח"ל ואפילו לא מנכ"ל במשרד הממונה עליה. יונית לוי איננה מתבלבלת, היא מראיינת מנוסה ויודעת מצויין כיצד להביך מרואיינים ולאן להפנות ביקורות, ואפילו במרומז, כשאתה במחנה "הנכון". לראש הממשלה נתניהו, כמובן. מי שסבר שאנו במלחמה וכולם מגויסים למאמץ המלחמתי לא התייעץ עם יונית לוי או ירון אברהם ולא שמע מהם את האמת - "ליכוד השורות הוא תרגיל הונאה" המחנה המתקדם לא שכח מי "האויב האמיתי" ומלחמה או לא מלחמה ראש הממשלה תמיד אשם... כי הוא "ראש הממשלה" ובערוץ 12 אין אוהבים אותו... בשלב אחר של שרשרת הפנלים של הערוץ, שמעתי את הכתב לעניינים ערבים שלו אוהד חמו מנסה להזכיר לנו שנתניהו היה רו"מ שקידם את מדיניות הבידול בין עזה לאיו"ש, במטרה למנוע יצירת מדינה פלשתינית בתוך שטח א"י המערבית. אמירה זו מצביעה בברור על כיוון מחשבה מוטה-קונספט המעדיף את התפיסה השגויה השלטת גם בערוץ - 12: ויתורים, הכלה ומדינה פלשתינית בא"י המערבית. זו בדיוק התפיסה שקרסה, הפעם ברעידת אדמה אסטרטגית רועמת. החמאס וכמוהו אבו מאזן אינם פרטנרים לקיום בצוותא בא"י. עמדת נתניהו נכונה אך הוכשלה שוב ושוב על-ידי מערכת הביטחון, שמנסה לנהל פוליטיקה עצמאית משלה מול חמאס מול הג'יהאד ומול הפתח. הפעם הוכח מעבר לספק ש"מדיניות הכלה" ולא מדיניות ההפרדה שיזם נתניהו - היא השגיאה האסטרטגית. כישלון מודיעיני ומבצעי של צה"ל באיתור כוונותיו המיידיות של חמאס וחוסר תגובה מקדימה ומסכלת מולן הם סיבת האסון. צה"ל בחר לעצמו פתרון קל, נוח וחסר סיכונים מידיים והטעה או אילץ את ממשלת ישראל לחשוב שהוא שולט במצב. לתוצאה הקשה האחרונה אחראים צמרת צה"ל, המודיעין הצבאי ובמידה פחותה השב"כ. זו מסקנה לוגית, את ההוכחות האמפיריות תספקנה בבוא הזמן ועדות החקירה. הסיפור האמיתי הוא שכל הדיבורים על אחדות השורות ועל-כניסה מתחת לאלונקה לנשיאה בנטל שעה שהעם יוצא למלחמה - אצל חלק מהישראלים "היפים" - הוא כלאם פאדי, סיפור מעשיות, העמדת פנים ותו לא. על-רקע כל אלה מובנים גם תרגילי בני גנץ בעת האחרונה ובמיוחד בשאלת "ממשלת האחדות הלאומית" ביומיים האחרונים. אין לו רצון אמיתי להיכנס לממשלה בגלל צוק העיתים אבל יש לו צורך חיוני לא להישאר בחוץ. כרמטכ"ל צה"ל לשעבר, מאלה שמדיניות ההכלה רשומה על שמם, מחכה לו קופת שרצים רצינית בחקירות שיבואו אחרי המלחמה. אם יכשל נתניהו בניהול המלחמה אפשר שתהיה בכך הקלה גם עבורו. מאידך אם יכנס במעמד בכיר, מכובד ומשפיע, אפשר שיוכל להשפיע גם בכל הנושאים הפוליטיים הרגישים ולשפר את "עמדות הפתיחה" שלו בחקירות שאחרי הסערה. כיצד אני מסיק את כל אלה? - פשוט, בדרישה העקיפה והחצופה של גנץ לזכות וטו בהחלטות האופרטיביות, שמשמעה חלוקה בפועל של ראשות הממשלה בינו לבין נתניהו... (פשוט, לא יאמן!). וכן עצירת החלטות משפטיות, שפרושה דרישה השופטים העליונים הבאים יבחרו בוועדה לבחירת שופטים בהרכבה הנוכחי כלומר עוד מאותו סוג שהביאנו עד חלום הבלהות הנוכחי! אלו שני "עניינים של מה בכך". וסביב אלה בונים ערוצי התבהלה, במיוחד ערוץ 12, עכשיו כבר ברגל אחת תחת האלונקה, את המשך הקמפיין נגד נתניהו על שאינו מקים ממשלת אחדות... קשה להאמין, אבל אלה עובדות. במילים פשוטות ובצער רב אני חייב לומר שגנץ הפך לפוליטיקאי מן השורה וכל מה שהוא אומר או עושה כיום "מזוהם בחשיבה ובתככנות פוליטיים". לא להתבלבל. הפתגם הידוע אומר "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות"; אצל פוליטיקאים קטנים "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות מלבד המוזות הפוליטיות".