בימים האחרונים רבתה ההתלבטות בתקשורת אם הגיע העת להתחיל ולהצביע על הנאשמים במחדל אוקטובר 2023 ואולי כדאי להמתין. ברשת 14 ביום 22.10.23, שעה 01.42 (מוצ"ש), סיפר רפאל חיון לשרה בק, כי הוא עסק באיסוף מודיעין ברשתות הקשר של החמאס החל ב-2019. בתוקף היותו מאזין בקביעות לחאמס עם מכשיריו המיוחדים (יש לו אישור האזנה לאויב), הייתה לו לטענתו, אפשרות להודיע כמה חדשים מראש על הצפוי להתרחש בעוטף עזה. והוא אכן עשה זאת. לדבריו לא נתנו לדיווחים שלו תשומת לב מספקת, למרות התראותיו.
הדס זעירא שלחה לנו פוסט חשוב ומעניין במיוחד. עוד עדות ליידע מוקדם: הסכיתו נא!
"י.א. (השם שמור במערכת), מפקד גדוד כרם שלום שמכיר את האזור לפרטי פרטים, כתב: משהו כאן לא מסתדר לי!!! זוהי תעלומה שאני לא מצליח למצוא לה מענה מאתמול. במקרה אני יודע איך העניינים עובדים בעזה ועל הגבול. הייתי מפקד גזרת כרם שלום (רפיח), הייתי אחראי על גזרת כיסופים, אני מכיר את גדר המערכת טוב טוב, אני יודע איך הצבא עובד שם. הייתי במחנה הפליטים שאטי בעזה, הייתי אחראי על מחנה הפליטים ג׳יבאליה, הייתי עושה מארבים על הגדר ובעומק השטח. פגשתי עזתים, אכלתי ונשמתי את עזה.
המכשול בנוי כך שגם שועל לא יוכל לעבור אותו: הגדר מתריעה לפי 3 דרגות לחץ. היא בטח מתריעה כשחותכים אותה. יש כוחות 24/7 שאחראים להגיע תוך דקות בודדות, אם לא שניות לנקודה בה יש התראה בגדר. בכל יום עושים לפחות תרגול חדירה אחד. בכל תת-גזרה יש כיתת כוננות שתפקידה לתגבר את הכוח במצב חירום. תצפיות שפזורות לאורך הגבול מכסות כל ס"מ בו.
התצפיתניות הן אלופות בזיהוי. הן לא מפספסות. הן מזהות תנועה עוד לפני שהתקרבה בכלל למכשול - יום ולילה. בנקודות בעייתיות (שטחים מתים) מציבים טנק עם יכולות תצפית וזיהוי, וכוח אש מפחיד. במקרים מסוימים פורסים צלפים בשטח (ההדגשה שלי. מ.ל.). בכל יום לפני עלות השחר יש נוהל "כוננות עם שחר". בשעה הזאת כל הכוחות ערים (במקרה זו גם השעה בה נכנסו מאות מחבלים לישראל). משמרת הלילה מתחלפת עם משמרת היום. מפקד כל כוח עושה בדיקה של הציר כדי לוודא שלא היו חדירות במהלך הלילה. גששים שנעים על הציר יודעים לזהות עקבות. הם יודעים להגיד מי חצה את הגדר, כמה ואפילו מתי. לכל תרחיש יש נוהל ברור. למשל נוהל לחדירת מחבלים, נוהל ללקיחת בני ערובה. הכל נכתב בדם ומוכיח את עצמו כבר שנים.
יש עוד כמה שכבות אבטחה שזה לא המקום לדבר עליהן. בקיצור, אנחנו מדברים על מכשול שמוכיח את עצמו שנים על גבי שנים. אז איך לעזאזל טרקטור פלשתיני נע לכיוון הגדר מבלי שאיש יגיב לזה? איך הטרקטור הצליח לחבל בגדר במשך שעה ארוכה ולפתוח גישה לישראל מבלי שאיש יגיב לכך? איך מאות מחבלים ואזרחים עברו את המכשול מבלי שאיש בצד שלנו יזיז אצבע? איך הגיעו מחבלים ברגל וברכבים, מזוינים מכף רגל ועד ראש, לעשרות ישובים ישראלים, מבלי שתהיה תגובה מהצד שלנו? איך מאות מחבלים שהו בשטח ישראל במשך שעות ארוכות, ירו במאות ישראלים, בזזו רכוש, מבלי שתהיה ולו תגובה אחת קטנה בצד שלנו? איך קרה שמאות מחבלים חטפו עשרות ישראלים, העירו ממיטתם נשים, ילדים, תינוקות, זקנים, הפתיעו כשהם לא מוכנים חיילים, קצינים, וחטפו אותם לעזה, מבלי שאיש יעצור בעדם? איך זה שכדור אחד לא נורה? איך כל זה קרה מתחת לאף שלנו? לאן נעלמה אוגדה שלמה? לאן נעלמו 3 חטיבות"?
עד כאן י.א. ועלינו להוסיף קמצוץ תהיה: כאשר הוא מתאר את מבנה הגדר, את אופן התפקוד של ה"רואות שומרות", מתעצמות השאלות. "המכשול בנוי כך שגם שועל לא יוכל לחצות אותו". אומר הכותב. אם לוותר עכשיו, על תשובה מורכבת יותר. משאלה אחת "מזוקקת", שאין עליה ויכוח, מאלצת אותנו להפנות את המבט אל הנושא המרכזי בה' הידיעה: "היכן היה המודיעין, המודיעין המודיעין".
על הפוסט החשוב הזה של י. א, אני מניח שתגיע תשובה מפורטת של גורם מרכזי בצבא, אולי מפי הרמטכ"ל עצמו. ואולי קודם לכן מפי האלוף אהרן חליוה ראש המודיעין עצמו. ולצורך העניין, נעשה הכרות קצרה עם הקצין רב הנסיון הזה:
אהרן חליוה היה בעברו הצבאי ראש אגף המבצעים, ראש אגף הלוגיסטיקה והטכנולוגיה, ראש אגף המבצעים והלוגיסטיקה, ראש חטיבת המבצעים באמ"ץ, מפקד עוצבת האש, מפקד חטיבת הצנחנים ומפקד בה"ד 1. במילים אחרות: מפקד רב נסיון, עם ידע לא מבוטל גם בתחומים טכנולוגיים. אין מצב שבעיות ברמה הטכנולוגית יהיו בחזקת נסתרות מהבנתו.
בעידן המחשוב ורשתות הטלפוניה המפותחות, הוא אמור היה להיות, גם היה, האיש המתאים במקום המתאים. אי אפשר לדלג מעבר לנושא זה. העדר מודיעין, במידה גדולה, מסביר (כמעט) הכול. עוד אחת מהשאלות המרכזיות הרבות היא "מה קרה במפקדת אוגדת עזה", זו נכבשה בקלות יחסית. מי היה שם בעת התקיפה, ומי לא היה שם, ומדוע לא היה שם בעת הקרב (שוב מודיעין?). יש להבין מה מצוי במבנה הקרוי: "מפקדת אוגדה": ובכן אשיב במילה אחת: הכל. מטעמים מובנים לא אפרט, אולם ברור מה כלול במילה הכל: טלפוניה משוכללת מאד, מחשבים אמצעים לראית יום ולילה... להוסיף?
מקום כזה אמור היה להיות מוחזק "בשיניים". האם כך קרה? נכון שהכול חוזר לעגון ב"נמל הבית" של "בנק התהיות והשאלות" הקרוי מודיעין. אבל... נסתפק בכך עכשיו. רק לפי שעה.
האלוף בריק: הקריסה הגדולה לאורך שנים התריע האלוף במיל' יצחק בריק - לשעבר נציב קבילות החיילים, מפקד המכללות הצבאיות ובוגר ארבע מלחמות ישראל - והדגיש את חוסר מוכנותו של צה"ל למלחמה. היום נתפס בריק כנביא הזעם של מלחמת "חרבות ברזל", והוא קובע: "הייתה אי-מוכנות קיצונית של הצבא. זה ביזיון אחד גדול! לבריק מסורת של ביקורת קשה על הצבא ואופן התנהלותו. על כך אמר: "המלחמה הבאה תהיה בעורף, אנשים יצטרכו להגן על הבית שלהם. הצבא לא יהיה שם" - מילים אלו הפכו בימים האחרונים למציאות מצמררת.
המחאה ז"ל. ומה במקומה: מהדורה חדשה תחת כותרת אחרת? שוב רצח אופי שוב היתר לשפך דם? ביום שבת, 7.10.23, פרצו, למעלה מאלף טרוריסטים מעזה, בית היוצר של השנאה הבוערת לישראל וליהדות. אסון נורא פקד את עוטף עזה. כאשר מערכת הגדרות, ואמצעי ביטחון אחרים, שהיו אמורים להגן על המדינה. כשלו. ההפתעה הייתה מוחלטת. על העובדה כי היה כאן כשלון מודיעי ברור, אין ויכוח.
אבל כבר למחרתו החל ה"דיון" בשאלה מי אשם והמדיה מאז מלבה את הדיון הזה באותה שמחה לאיד הידועה משכבר. שוב החל החיפוש הבלתי נלאה אחרי "ההוכחה", לאשמתו כביכול של נתניהו, וכבר הוחל באתרים נסתרים בהכנת הפלקטים תחת הכותרת: "אשם". "הוא ראש ממשלה, וזהו", אומרים מוכי הרלבת. אלא שהפעם התהליך האוטומטי הזה נתקל בקשיים. רבים התקשו לאמץ שוב את המסלול הנדוש הזה. לפני ימים אחדים, הופיעו שתי נשים נמרצות בקפלן, ותקפו בקריאות רמות את המתקהלים: "מספיק. פילגתם את העם הזה. לכו הביתה"!
במהלך השנים האחרונות נתניהו עמד מול מכת סרבנות וסרבנים קשה, מבית היוצר של אנשי צבא בדרגות בכירות. הם סברו, כי בתוקף היותם מורמים מעם, יש להם זכות לנסות ולכופף, על-פי תפיסותיהם, ממשלה חוקית, נבחרת עלפי כל הכללים של הדין הבין לאומי ושל הגדרת הדמוקרטיה (שלא מוצאת חן בעיניהם, מסיבה זו או אחרת).
בממשל תקין, ולא מוחלש, כממשל נתניהו, ולא מותש על-ידי המחאה ועל-ידי מדיה עויינת, כממשל נתניהו, סוג כזה של מרידה, גם אם היא בשלב ראשון, בתחום הרעיוני בלבד, מהווה אסון. אסון לכל צבא. מרידה "רעיונית" זו, גם מהווה עזות מצח מיוחדת מצד הסרבנים, העושים בתוך הצבא כבשלהם. ובמיוחד בשל העובדה כי היא מקרינה כלפי חוץ את עמדותיה התבוסתניות, בכל הקשור להיבט הביטחוני. עדיין לא הגיע הזמן לניתוח מעמיק של עוללות ה"מחאה". אבל תעלוליו של ברק (מול הודאותיו שלו עצמו בתקשורת, על גופות הצפות בירקון, וביום שלישי האחרון הצטרף אליו גם משה בוגי יעלון אשר "קבע", כי על נתניהו להתפטר), ודעותיו הממרידות של קומץ הגנרלים בחליפות הנפתלין, שהסתופף סביב הרמטכ"ל לשעבר, בקומה ה-24, אי-שם בתל אביב, יצרו אווירה של היתר כפול: היתר לרצח אופי, והיתר לשפך דם (ברק כאמור דיבר על כך במפורש). מצב כזה לא יכול לחלוף כלא היה. עוד ידובר בו. ואולי גם בין כתלי בית המשפט.
"לא לא אחים אנחנו": כך נשבר אתוס ה'ביחד הישראלי' ה"מחאה" השאירה עקבות עמוקים במרחב הציבורי בישראל. מצויים גורמים/גורמות המשתעשעים ברעיון לחדש עכשיו, בעיצומה של מלחמה גורלית, את ימיה של המחאה כקדם, בבחינת אותה גברת בשינוי כותרת.
עתה, כאשר התחדשו במסתרים הדיבורים על חידושה, ראוי לסקור את "השגיה" של ה"מחאה" בלשון סגי נהור. הישג ראשון הוא שבירת ה"ביחד הישראלי" ולמעשה ריסוקו לרסיסים ("לא לא אחים אנחנו"), סיסמה המהווה תמצית לתיאור הופעתו המחודשת של השד העדתי, שנחלץ מהבקבוק, והפעם הוא חוזר בזכות גדודי המוחים ובמיוחד בזכות הקודקודים חסרי האחריות המוליכים אותם.